דוידוב, אלעזר

בן ברוריה ובנימין. נולד בשנת 1902 בירושלים, בן למשפחה בוכרית מיוחסת, ממייסדות שכונת הבוכרים בעיר. בהיותו רך בשנים חזר עם הוריו לבוכרה ורק בשנת 1929 הצליחה המשפחה לחזור לארץ-ישראל. אלעזר היה בחור חסון שעסק הרבה בספורט – בעיקר בהיאבקות. נוסף על כך היה מוסיקאי מחונן שהיטיב לפרוט על מנדולינה ונטל חלק בלהקת כלי-הזמר המשפחתית שהרבתה להופיע באירועים משפחתיים ובשמחות של בני העדה הבוכרית. אלעזר היה פועל בניין מעולה והיה חוסך כל פרוטה כדי לפרנס את משפחתו הגדולה שכן לבד מאשתו וחמשת ילדיו תמך באמו האלמנה, ובאחיו הצעיר מאיר. בנוסף עסק בצורכי ציבור באמונה, תמך ועודד כל נצרך אם במלת עידוד ואם בעזרה ממש, מתוך המעט והדל שהיה בבית. כאיש "הגנה" ותיק היה יוצא בלילות, כשהוא נתון לסכנה הן מצד הפורעים הערבים שהתנכלו לשכונות ולישובים היהודיים והן מצד המשטרה הבריטית שנהגה לחפש ולהחרים כל נשק לא-חוקי אצל היהודים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף אלעזר לחיל הנוטרים ושירת בירושלים. ביום י"ג בתשרי תש"ג (24.9.1942), נפטר. אלעזר הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין שעל הר הזיתים בירושלים. השאיר אשה, שלושה בנים ושתי בנות, אם וארבעה אחים.