דוידוב, אדוארד

בן נלי ויעקב. נולד ביום כ"ב בסיוון תשל"ז (22.6.1973) בעיר מינסק, בברית-המועצות לשעבר, אח בכור ליבגני. את לימודיו היסודיים והתיכוניים עשה אדי במינסק והשיג תעודת בגרות. הוא היה אדם רוחני, בעל כישורים מוזיקליים ונטיות אמנותיות: מגיל צעיר למד נגינה בכינור, פסנתר וגיטרה, ואף סיים בית-ספר למוזיקה. הוא הרבה לקרוא ספרים ורכש ידע רב בתחום. את שהתרחש בנפשו פנימה תירגם לשירים שכתב, הלחין ושר. בהיותו בן 18, בסוף חודש יוני 1991, עלה ארצה עם משפחתו, שקבעה את ביתה בראשון לציון. זמן קצר לאחר הגיעם נסע ללמוד עברית באולפן שבקיבוץ ברעם בצפון הארץ. לאחר שסיים את האולפן חזר הביתה והחליט כי ברצונו ללמוד במכללה הטכנולוגית של חיל-האוויר בחיפה. הוא התקבל ללימודים והחל במסלול ההכשרה לתואר הנדסאי מכונות תעופה. כשנה לאחר הגיעם ארצה נהרג אביו של אדי בתאונת-עבודה. אדי גילה בגרות ויכולת התמודדות עם האובדן הכבד והמשיך את לימודיו בבית-הספר הטכני. בתום שנתיים סיים את לימודיו וזכה בתואר הנכסף – הנדסאי תעופה. בסוף פברואר 1993 התגייס לחיל-האוויר ולאחר הטירונות עבר קורס מכונאי מטוסי סילון מדגם אפ-16. בסיום הקורס הוצב ביחידת אחזקה אווירית (יא"א 22) בבסיס תל נוף – יחידה התומכת במערך המבצעי של חיל-האוויר, מתחזקת ומפתחת את המטוסים, את מערכות הנשק ואת מערכות התכנון, השליטה והבקרה. אדי שירת במוסך דרג ד' למטוסי נץ/ברק, התמחה בעיקר במערכות הדלק וכני הנסע של המטוס ונחשב לאחד ממכונאי האפ-16 הטובים שבמוסך. מפקדיו התרשמו מיכולותיו הגבוהות, מתפקודו ומאישיותו הנעימה וראו בו דוגמה אישית הראויה לחיקוי. אדי התחבב על כל הסובבים אותו וזכה ביחס של כבוד והערכה מחבריו. בסוף ספטמבר 1996, בתום שנתיים וחצי של שירות חובה למופת ולשביעות רצון המפקדים, נכנס אדי לשירות הקבע. במהלך שירותו הגיע לדרגת רס"ר. בסוף שנת 2002 התאשפז אדי בבית-החולים 'אסף הרופא' בשל מחלה קשה. הוא נאבק בגבורה בכאביו העזים אך לאחר שבועיים, ביום כ"ח בטבת תשס"ג (2.1.2003), נפל בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים-ותשע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אם ואח. חבריו ומפקדיו בבסיס יא"א 22 כתבו לזיכרו: "אדי היה חייכן, מסייע לזולתו בכל מצב וכולם נהנו לשהות במחיצתו. את אדי נזכור כולנו כאדם, כמקצוען, כיסודי וכמסור ונכון לכל משימה. זיכרו חקוק בלבנו לעד."