דוידוביץ, מתתיהו

מתתיהו נולד בשנת תרע"ה (1915) בצפון-מזרח פולין, בעיר קנישין שבמחוז ביאליסטוק, מחוז בו התגוררו עשרות אלפי יהודים. גדל והתחנך בקנישין. ערב מלחמת העולם השנייה הייתה פולין למוקד המרכזי של יהדות העולם בתחומי הפעילות הדתית, הלאומית, הפוליטית, החברתית והתרבותית. המשבר הכלכלי החריף שפקד את העולם בסוף שנות השלושים השפיע מרות על כלכלת פולין והביא להחרפת הנימות האנטישמיות ולדחיקת רגליהם של היהודים, שנחשבו כבעלי מעמד מפתח בחיי הכלכלה. הם סבלו מחרם כלכלי אנטי-יהודי, ומפוגרומים שהלכו והתרבו. ב-1 בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה עם פלישתה של גרמניה לפולין וכיבושה במלחמת בזק ("בליצקריג"). מיד לאחר מכן פורסמו צווים ותקנות אנטי-יהודיות שהביאו לבידודם החברתי של היהודים, לנישולם הכלכלי ולערעור כל מערכות חייהם. עם כניסת הגרמנים לקנישין בשנת 1939 נרצחו כמה עשרות יהודים. כעבור זמן קצר עברה העיר לידי הסובייטים, אך שבה לשליטת הגרמנים ביוני 1941. מיד לאחר מכן עבר על יהודי המחוז גל של פרעות בהן נרצחו אלפי יהודים. בסוף אותה שנה הוקם בקנישין גטו, וכעבור חודשים אחדים רוכזו היהודים בקרבת ביאליסטוק, בדרכם האחרונה לטרבלינקה. מעטים הצליחו להימלט, וחלקם הצטרפו לפרטיזנים ביערות. לא ידוע מה עבר על מתתיהו בימי השואה. ידוע כי כל משפחתו הושמדה, הוא נותר השריד היחידי ונראה כי לזמן מה הצטרף לפרטיזנים. חודשים אחדים לאחר תום המלחמה, ב-14 בדצמבר 1945, עלה מתתיהו על אוניית המעפילים "חנה סנש", בדרכו לארץ ישראל. האונייה, שנרכשה באיטליה על ידי המוסד לעלייה ב' של ה"הגנה", הפליגה מנמל סוונה שבאיטליה כשעל סיפונה 252 מעפילים – רובם חברי תנועות נוער ציוניות. תנאי ההפלגה היו קשים: הצפיפות הייתה רבה, האוויר דחוס, המזון והמים לא הספיקו, הים סער ומספר החולים גדל במהלך ההפלגה. ביום 24.12.1945 הגיעה "חנה סנש" לחוף נהריה, שם עלתה על שרטון. אנשי קבוצת החוף של הפלי"ם (לוחמי הפלוגה הימית של הפלמ"ח), בסיוע תושבים מנהריה והסביבה, העבירו את המעפילים אל החוף באמצעות חבלים. לאחר מכן הם הוסעו באוטובוסים ובמשאיות לקיבוצי הסביבה, משם פוזרו המעפילים ברחבי הארץ. בחוף נהריה, סמוך לספינה שנעזבה, הושאר לבריטים דגל ובו נרשם: "שם הספינה חנה סנש, הורדה בעזרת ארגון ההגנה העברית. תהיה ספינה זו בחוף נהריה אחת המצבות לששת מיליוני אחינו ואחיותינו"… מתתיהו נקלט בקיבוץ כפר החורש שבהרי נצרת, ובשנתיים הבאות היה לחבר מן המניין. קיבוץ כפר החורש הותקף מיד עם ראשית מלחמת העצמאות, בסוף 1947, וכל חבריו התגייסו להגנתו. בבוקרו של יום 25 בדצמבר 1947 היה מתתיהו בין מלווי שיירת משאיות שהובילו מצרכי מזון מיישובי גוש נהלל לחיפה. בהגיע השיירה לרחוב נצרת במזרח חיפה פתחו הערבים באש לעברה ופגעו בנוסעיה. מתתיהו נפצע, הצליח להימלט למתקן משטרתי סמוך והובהל לבית החולים "רוטשילד" בחיפה. למחרת, י"ג בטבת תש"ח (26.12.1947), מת מפצעיו. מתתיהו היה בן שלושים ושתיים בנפלו, מההרוגים הראשונים במלחמת העצמאות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר החורש, לצד חבר נוסף מהמשק שנהרג באותו אירוע. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל