דוידוביץ, יצחק
בן מלכה ואברהם צבי, נולד בשנת תרפ"ד (1924) בקרפטו-רוס, צ'כוסלובקיה. את אימי מלחמת-העולם השנייה חווה על בשרו במחנות העבודה ובמחנות הריכוז. עם תום מלחמת-העולם עלה לארץ-ישראל והתיישב בנתניה, בה עבד במלטשת יהלומים. יצחק התגייס לשורות ה"הגנה" ומילא בה תפקידים שונים בנאמנות ובמסירות רבה. כאשר מאס בחיי העיר הצטרף למושב "בני דרור" בגוש תל מונד, שם המשיך בפעילות מאומצת ב"הגנה". כנוטר וכמפקד כיתה היה אחד מפעילי ועדת הביטחון וב"הגנה" ראה את תפקיד חייו. הוא עמד לשאת אישה ולהקים לו בית, אך דחה זאת לתום המלחמה. והמשיך בשירותו בחטיבת "אלכסנדרוני". ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), יום אחד לפני הכרזת המדינה, נפל יצחק בקרב על הכפר הערבי טירה שבין רמת הכובש לכפר הס, ממנו איים צבא עיראקי על גוש תל מונד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל מונד. שלמה, אחיו הבוגר ממנו, נפל כחצי שנה אחריו בקרב האחרון לשחרור הגליל המערבי. בעלון "בני דרור" פורסמה רשימה לזכרו ובה מתארים אותו חבריו כ"בחור עליז ושמח שעקבות ילדותו והמלחמה אותה עבר לא ניכר כלל בהתנהגותו. במסיבות בחדר-האוכל עלה קולו על כל שאר הקולות ורוחו תמיד היתה טובה עליו".