דוד, תומר

בן רינה וגדעון. נולד ביום כ"ו בתמוז תשל"א (19.7.1971) במנרה. תומר גדל בקבוצת "דקל" אתה למד בבית-הספר היסודי במנרה, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון האיזורי "הר וגיא". תומר אהב את הלימודים והשקיע בהם הרבה זמן ומאמץ. היה שקדן להפליא, ישר כמו חץ וכך גם חדר דרך הקשיים, כשהוא יורד לפרטים וצמוד למטרה עד שמיצה את הנושא. ציון ממוצע לא סיפק אותו, והוא שאף תמיד להצטיין ולהגיע להישגים גבוהים יותר. מאמצים אלו נתנו פרי והוא הגיע לציוני בגרות גבוהים מאוד. בשלוש שנותיו האחרונות ב"הר וגיא" חילק תומר את מרבית זמנו בין הספרייה לבין הנגרייה שכן ניחן גם בתבונת כפיים. תומר התעניין במגוון רחב של נושאים – עניינה אותו הפוליטיקה, עניין אותו הספורט ובראשו הכדורסל, מ"גליל עליון" ועד ה"שיקגו בולס", ועניינה אותו המוסיקה – בעיקר להקת "החיפושיות" ולהקת ה"פינק פלויד". הטיול ליוון, לאחר סיום הלימודים והבחינות, נתן דרור גם לרוח השובבות והצחוק שלו, ולתיאבון האדיר לאוכל טוב. לפני הגיוס עבד בלול ובכותנה. מילדות, בלטו אישיותו הייחודית והעצמאית, עקשנותו בדברים הפעוטים ביותר, וגאווה אישית שליוותה אותו לאורך הדרך. גם בעבודה היה מסור ואחראי ודרש מעצמו תחילה ואחר-כך מאחרים. הוא נהג להביע עמדות נחושות וללכת בעקבות עקרונותיו בצורה נחרצת, גם אם אלו לא הלמו את דעת הרוב. תומר גויס לצה"ל בראשית מרץ 1991. הוא דחה את תאריך הגיוס שלו כדי לסיים טיפול רפואי שיאפשר לו להתגייס כחייל קרבי ואמנם, הצטרף בסופו של דבר לחיל השריון. לאחר שסיים טירונות וצמ"פ המשיך את המסלול בשירות בלבנון, בשטחים ובאימונים. הוא היה טען בצוות הטנק שלו. להערכת מפקדו, המופיעה בתיקו האישי, היה מצטיין תמיד, בעל שאיפות גבוהות, דבק בעקרונות חזקים של מוסר, והשרה אותם על החיילים הצעירים. שלושה שבועות לאחר שמלאו לו עשרים ושתיים שנה, ביום י"ט באב תשנ"ג (6.8.1993), נפל תומר על משמרתו בדיר באלוט שעל יד שכם. הובא למנוחת עולמים בקיבוץ מנרה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים – יריב, ליאור ומתן ואחות – קרן. תומר הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר נפילתו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תומר, מהחיילים הוותיקים בפלוגה, היה דוגמה לחבריו ברצינות ובדוגמה אישית והיה בעל עמדה בכל נושא. פעמים רבות ניסה ואף הצליח לשנות ולשפר דברים שלא התאימו להשקפתו. באימון ובפעילות מבצעית תמיד התבלט לטובה, תמיד הצטיין". בן כיתתו, מידד גולדמן, ספד לו על קברו: "היית חבר, היית אח. הצדק והנאמנות היו נר לרגליך. נאמן לחברים ונאמן לעצמך, לעקרונות ולערכים שהאמנת בהם".