דוד, שרון
בן בכור לאסתר וציון. נולד ביום ט' בתמוז תשל"ג (9.7.1973), במושב תנובות שבשרון. שרון גדל בבית חקלאי, קרוב לבעלי- החיים שכה אהב וכבר כילד, בהיותו בן שנתיים, היה שרון פעיל במשק רך, בין התרנגולות, משחק עם כלבו האהוב, שובב גדול ופעלתן, שחיוך תמידי נסוך על פניו, חיוך שליווה אותו לאורך כל חייו. כשמלאו לו שנתיים נולד אחיו הצעיר, יזהר, שנפטר שמונה חודשים לאחר היוולדו. מותו של יזהר היה חוויה קשה לשרון ששמח בו, צחק אתו וחייך אליו. האסון ליווה אותו במשך תקופה ארוכה. שרון החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר "אור השרון" שבמושב. תלמיד טוב, אהוב על המורים ובמיוחד על חבריו לכיתה. מנהיג מטבעו. המורים ידעו תמיד שהוא עומד מאחורי כל תעלול, נותן הוראות ואחרים מבצעים. עם תום לימודיו היסודיים, בחר שרון ללמוד בפנימיית "כפר הרואה", אך המרחק מהבית ומהחום המשפחתי הביאו אותו חזרה למושב בתום השנה הראשונה. הוא השתלב בבית-הספר התיכון המקצועי "שפירא", במגמת מכשור ובקרה, תחום אהוב עליו. שרון גילה כשרון טכני מעולה והגיע להישגים גבוהים בלימודיו, אהב מאוד לפרק ולתקן מכשירי חשמל עבור חבריו. במקביל ללימודיו, היה פעיל נלהב בתנועת "הנוער העובד והלומד", במסגרת תנועת המושבים, הרבה לצאת לטיולים ונטל חלק בפעולות חברתיות. נער תוסס, כריזמטי וחברותי, שאהב את החיים, שפע שמחה ואהב לבלות עם חבריו הרבים. בנוסף לפעילותו הרבה, מצא תמיד זמן לסייע להוריו בחממות הפרחים של המשפחה. שרון גילה מעורבות ואחריות רבה והשתדל לעזור ככל יכולתו. יחסים חמים ואוהבים היו לו עם שלושת אחיו – אמיתי, שלומי ועוזיאל ואחותו – רעות. בשלהי אוקטובר 1991, גויס שרון לשירות חובה בצה"ל. בתום הטירונות הוצב לחיל חימוש. עקב מגבלות ראייה, נקבע לו פרופיל רפואי נמוך, שלא איפשר לו לשרת בחיל קרבי. שרון ביקש לקבל תפקיד בו יוכל לתרום כמיטב יכולתו. הוא נשלח לקורס מכשור ובקרה והוצב לשרת כבוחן אופטיקה פיקודי בבסיס הנח"ל בבית ליד. מפקדו של שרון סיפר, כי ביצע את תפקידו כיאות וציין את יחסו החם והאוהד לחבריו ביחידה. שרון אהב מאוד את הזמר בוב מארלי ותכנן לנסוע לארצות הברית לאחר השירות הצבאי ולבקר בעיר מגוריו של הזמר. חלום שלא זכה להגשים. ביום ד' בתשרי תשנ"ד (19.9.1993), נפל שרון בעת מילוי תפקידו, בתאונת דרכים שאירעה בדרך נמיר בתל אביב. בן עשרים היה במותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. במכתב ניחומים למשפחה, כתב מפקד היחידה: "שרון הגיע לנח"ל לפני שנתיים לתפקיד מכשירן חי"ר-חת"ם. הוא ביצע את תפקידו לשביעות רצוני המלאה, תוך כדי גילוי יוזמה, חריצות ואחריות ללא סייג. אהוד ומקובל על חבריו ומפקדיו. ביצע את כל המטלות ברצון ובהתנדבות". לאחר נפילתו החלה אמו לצייר על בדי משי. המשפחה הקימה לזכרו סטודיו לציור, במקום שהיה חדר המיון לפרחים, בו שהה ועבד שרון בשנות ילדותו ונעוריו. המשפחה הוציאה גם ספר זיכרון "לזכרך שרון – על עשרים שנותיך היפות".
