דוד, שלמה

בן פפי ויוסף, נולד בשנת 1927 בעיר ראדאוץ, רומניה וקיבל בה השכלה עממית. בהיותו בן שלוש נתייתם מאביו ובזמן מלחמת- העולם השנייה הוגלה עם משפחתו לטרנסניסטריה. בשנת 1944 עלה לארץ עם אחותו. אמו נשארה בגולה והמשפחה נתפרדה. בארץ הצטרף ל"הסתדרות", והשתלם במלאכת המסגרות ועבד בה. היה מן הנחבאים אל הכלים, אך משנקלט בחברה הכירוהו הכל כחבר טוב ומסור. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס כחבר ה"הגנה", שירת בחטיבת "עודד" והשתתף בקרבות הגליל, בכיבוש צפת, ובקרבות מלכיה ומשמר הירדן. חברו מספר על הקרב הגדול במלכיה, שנמשך שעות רבות, והרעב החל להציק ללוחמים שהיו פזורים על-פני שטח נרחב. בעוד פגזי האויב נופלים מסביב והמטוסים מתקיפים ממעל, רץ שלמה מעמדה לעמדה והביא אוכל וסיגריות ללוחמים. ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בעת מבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן נפצע ברגלו והוא עצמו חבש את פצעו. משהרגיש כי כוחותיו אוזלים, זרק שני רימונים אל עבר האויב ונפצע בצרור כדורים. חבריו הביאוהו כשהוא שותת-דם לבית- החולים בטבריה ושם מת כעבור שעות מספר. נקבר בטבריה. ביום ט"ז בסיוון תש"י (1.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.