fbpx
דוד, ארז טל

דוד, ארז טל


בן עליה ונורי. נולד ביום כ"ח באדר ב' תשל"ו (30.3.1976) באור עקיבא, בן בכור למשפחה בת שלושה בנים. ארז היה ילד פעיל, שובב ועליז, עסוק תמיד במשחקי הילדות הרבים. הוא למד בבית- הספר היסודי "רוטשילד" באור עקיבא, בחטיבת הביניים "שרת" ובבית-הספר התיכון "כצנלסון" בכפר סבא והיה תלמיד מצטיין, בעל יכולת ובעל מוטיבציה גבוהה. בהיותו בן שלוש עשרה, עברה המשפחה להתגורר בקיסריה. ארז רכש לעצמו חברים חדשים והמשיך לשמור על קשרים קרובים וחמים עם ידידיו הרבים באור עקיבא. בהיותו בן ארבע עשרה, ביקש ארז לעבור לגור ולהתחנך בפנימיית "שטיינברג" בכפר סבא. הוא בחר במסגרת חינוכית זו, בשל האווירה החיובית, החברתית והנעימה שאפיינה אותה. ארז היה נער ערני ושובב ובו בזמן חכם וחושב. ארז אהב מאוד פעילות חברתית, ותמיד היה במרכז. דמות בולטת ומובילה, בחור דומיננטי, אישיות כובשת, עם קסם אישי רב. עלם יפה, ששמחת ואהבת החיים תמיד ניכרו על פניו. אהב לרקוד וידע ליהנות מהחיים. בשעות הפנאי אהב והיטיב לצייר – ציורי נוף, דמויות מיניאטוריות ונושאים רבים אחרים. בתחילת חודש אוגוסט 1994, גויס ארז לשירות חובה בצה"ל והוצב לחטיבת גולני, לגדוד "גדעון". מתחילת דרכו בצבא, היה מאושר מהצבתו. הוא סיים את מסלול הטירונות הארוך והמפרך, המשיך באימון המתקדם, נשלח לקורס לוחמי "אכזרית" ולקורס נגמ"שים ונבחר לצאת לקורס מ"כים חי"ר. בתום הקורס, קיבל דרגת סמל והתעקש לצאת לשרת בפלוגת המסלול, שעלתה באותה עת ללבנון, ולא בבסיס האימונים החטיבתי. לדברי מפקדיו, ביצע ארז כל משימה ברצינות ובאחריות, ועם זאת היה מלא שמחת חיים ותמיד אופטימי. גם בתקופת האימונים הקשים היה החיוך על פניו. תמיד עזר ותרם "היה תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון", "משקיע את הנשמה", לדברי חבריו. אחד ממפקדיו האיר את אישיותו, כפי שהתגלתה בעת שירותו: "בן-אדם עם אופי ויופי מדהימים. עם תכונות נשגבות וערכים נעלים". ארז היה כולו גאוות יחידה, ובחופשותיו ה?רב?ה בסיפורים מרתקים על השירות ועל הסיפוק וההנאה שהוא חש. הוא היה מודע לסיכונים הרבים, אך לא חשש ולא פחד ותמיד דאג להרגיע את משפחתו. ארז היה מפקד מסור ודאג להזכיר שהוא קודם כל חבר לחייליו ורק לאחר מכן, מפקדם. מנעוריו, ובכל תקופת הצבא היה ארז בקשר חברי ואוהב עם חברתו, עדי. ביום י"ט באדר תשנ"ו (10.3.1996), נפל ארז בקרב בלבנון. בן עשרים היה בנופלו. ארז נפגע כאשר השיירה עליה פיקד עלתה על מטען צד בדרכה משטח לבנון לישראל, ליד שער פאטמה. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין באור עקיבא. הותיר אחריו הורים ושני אחים – מני ותומר. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד הגדוד: "ארז היה מפקד ומנהיג לא בשל הדרגה או קורס הסמלים שעבר, אלא בשל היותו בעל אישיות בוגרת ותכונות מנהיגות. … בפלוגת אוגוסט 1994, אחת הפלוגות הטובות ביותר שהיו בגדוד, היה ארז אחד מעמודי התווך. לעולם אופטימי ומחייך, תמיד במורל גבוה עם מלת עידוד וכתף רחבה להישען עליה. ידע לספר בדיחה ברגעים קשים וכאשר היה צריך, נהג ברצינות, באחריות ובמקצועיות גבוהה". בערב לזכרו, שנערך במתנ"ס באור עקיבא, אמרה אמו: "…כדי לדעת מהי אהבה, צריך היה להכיר אותו: אמון, הבנה, ביטחון, הדדיות, חום וחיבוק, מלת עידוד – ידעת להעניק לכולנו." נורי, אביו, הוסיף: "תמיד השרית עלינו ביטחון, כאשר סיפרת עד כמה אתה בטוח, מרוצה ומאושר. … ניתן היה לשמוע בדבריך שמחה, גאווה והערצה וכל זה נתון לגולני". ומתוך דברי עדי, חברתו: "ראית את הכל בוורוד, במיוחד את החיים שבפתח. היית הבן-אדם הכי מאושר עלי אדמות והפכת גם אותי למאושרת לשנים אחדות…".

דילוג לתוכן