דודסקו, יוסף (יוסי)
בן שרה ואריה, נולד ביום כ"ג בתשרי תשכ"ד (11.10.1963) באבן-יהודה, ונקרא על-שם דודו שנפל במלחמת השחרור. יוסי היה ילד מפותח מגילו. כשהיה בן עשרה חודשים, הוא כבר הלך ודיבר. יוסי למד בבית-הספר היסודי "בכר" באבן יהודה והמשיך ללמוד בכפר הנוער "הדסים" בחטיבת-הביניים. יוסי היה חבר בתנועת "הצופים" באבן יהודה, השתתף בחוג ג'ודו במקום והצטיין בו. עוד בילדותו ניכרו בו כשרונות למלאכת-יד. עבודותיו בעץ ובברזל היו יפות מאוד, והפליאו את עין רואיהן בתערוכות שבהן הוצגו. יוסי בנה לאמו, גננת במקצועה, את גן הילדים שלה על מתקניו השונים ופינת המשחקים שבו. לא ייפלא אפוא, שיוסי החליט לנטוש את בית-הספר העיוני. הוא נכנס לפנימייה הצבאית של חיל-החימוש, ומצא בה כר נרחב לכשרונותיו הטכניים שהלכו והתפתחו. יוסי גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1981, והוצב בחיל-החימוש. לאחר הטירונות, הוא עשה תקופה מסוימת כמדריך בבית-הספר של חיל-החימוש, ואז הרגיש כי מקומו עם הלוחמים. יוסי הוצב ביחידת הצנחנים, ובה מצא את מקומו. במהרה הוא התחבב על חבריו ומפקדיו, כולם היו חבריו וביתו היה להם בית שני. יוסי היה חייל מקצועי, שביצע את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו וזכה להערכתם המלאה. לא פעם הוא היה נקרא לבסיס, כשהיה בחופשה, כדי לבצע משהו שרק הוא יכול היה לעשותו, ותמיד מילא זאת תוך חיוך מקסים על שפתיו. במוצאי שבת, ערב פתיחת מלחמת שלום הגליל נקרא יוסי באמצעות הטלפון לאסוף את חבריו ולהתייצב בבסיס, ועמם עלה ללבנון. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), נפל סמל יוסף בקרב בלבנון והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באבן-יהודה. הוא השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. כשנה וחמישה חודשים לאחר נפילת יוסי נולד בן נוסף למשפחה, ושמו מאור.
