דודיק, מנדל

נולד בשנת תרע"ג (1913) למשפחת חקלאים אמידים בקורלובה, עיירה קטנה על-יד זלוטוב, שבגליציה המזרחית. בגיל צעיר התייתם מנדל מאביו והפך למפרנס המשפחה. הוא סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה בטרונופול, וב-1936, לאחר שהות בת שמונה שנים באוירת בית-הספר הספוגה שטנה ליהודים, עלה לארץ-ישראל. עם עלייתו אמר לחברו: "באתי להשתלם בטכניון, אך בעיקר להגשים את העברת משפחתי המשועבדת מקרקע רוויה שנאה עצמית". לימודיו בטכניון היו מלווים בעבודה גופנית קשה – טעינת פרי, פריקת פחם, סבלות ובניין. מקום עבודתו האחרון היה בית חרושת לצינורות ליד מחסני טיבר. במקביל עבד בהתנדבות במכבי-אש והיה חבר ארגון ה"הגנה". בכ' בחשוון תרצ"ט (14.11.1938) כאשר טייל מנדל ברחוב אלנבי בחיפה, נורתה לעברו יריה שפגעה בבטנו. הוא נאבק עם היורה והצליח להפילו, אך מיד נורה בשנית, הוא הובא לבית החולים "הדסה" ובכ"ה בחשוון תרצ"ט (19.11.1938) נפטר. לפני מותו אמר כי כנראה הוטל עליו ליפול קרבן למען המולדת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחיפה. הניח אם בגליציה. בעתונים "הבוקר" ו"דבר" נתפרסמו רשימות לזכרו