דודזון, עדין

בן מלבינה ואליהו. עדין נולד ביום כ' באדר תש"ז (12.3.1947) בתל אביב, שם עברה עליו ילדותו. ב-1964 התגייס עדין לצה"ל ושירת כמש"ק חבלה. לאחר שחרורו עבד בבית המשפט המחוזי בתל אביב. עדין התגייס למשטרה בשנת 1972 ושירת במעבדת המז"פ, שעסקה אז בניתוח אירועי חבלה. במהלך השנים הראשונות להקמתה של המעבדה התמודד עדין עם ההתקדמות הטכנולוגית שחלה במבנה מטעני החבלה ועם אירועים יוצאי דופן שלא נודעו עד אז כמותם, כגון הפיגוע במלון סבוי. אירועים אלו המחישו לפיקוד ולעדין את הצורך בהקמת גוף שייתן תשובות לבעיות שהתעוררו ויהיה בעל יכולת מתאימה. על מנת למלא צורך זה הוקמה מעבדת החבלה, שאחד ממאפייניה היה מתן שירותי שדה במקום האירוע. עדין היה ממקימי מעבדת החבלה וממגבשי תורת הלחימה ונוהלי העבודה של מערך החבלה במשטרה. כמו כן עסק במחקרים ובניתוח של חומרי חבלה ויצר קשרים עם חבלני משטרה בכל העולם. ב-1977 הפכה מעבדת החבלה, כשעדין בראשה, לחלק ממערך החבלה הכולל במשטרה. תוך כדי שירותו למד עדין משפטים באוניברסיטת ת"א. עדין היה איש משטרה מעולה וקצין חבלה למופת. אדם ישר וצנוע העושה כל אשר נדרש בשקט ובשלווה. הוא היה אדם אמיץ, המתנדב לכל משימה ומבצע, שקול ודייקן, חרוץ ובעל ידי זהב. כשמו כן היה – עדין, טוב לב ואציל נפש, בעל חוש הומור נפלא, משרה סביבו ביטחון ורוגע ואהוב על כל חבריו ומכריו. עדין נישא לסימה. בשנים הבאות נולדו להם שני ילדים – הבן לירון והבת ליבת. במלחמת יום הכיפורים התנדב עדין מהמשטרה לצה"ל, ליחידה לסילוק מטעני נפץ של חיל ההנדסה. בעת ביקורו ההיסטורי של אנואר סאדאת, נשיא מצרים, בישראל, שימש עדין כאחראי לביטחונו האישי של נשיא מצרים. ביום י"ז בכסלו תשל"ח (27.11.1977) ביצעה מעבדת החבלה ניסוי שמטרתו לבחון דרכים לפיקוח על אבק שריפה שחור וחומרים כימיים אחרים. במהלך הניסוי נהרגו שני אנשי משטרה, ביניהם פקד עדין. עדין היה בן שלושים בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אישה ושני ילדים- בן ארבע ובת ארבעה שבועות, הורים ושתי אחיות. אנשי משטרה מעידים כי חותמו של עדין על עבודת המעבדה קיים עד היום, ואמות המידה שתבע בטיפול בנושא החבלה לא השתנו.