דובשני, יהודה

בן רבקה (ממשפחה חברונית ותיקה) ולוי-יוסף, נולד ביום כ"א בשבט תרפ"ח (12.2.1928) בירושלים. לאחר שסיים את בית-הספר הירושלמי "תחכמוני", למד שנה אחת בגימנסיה רחביה ובחר לעבור לבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. היה פעיל ב"הגנה" מנעוריו. כשנוסדה הבריגדה היהודית והוריו לא הרשו לו להתגייס לפני מלאות לו 18 שנים, הוסיף לגילו שנה ב"תיקון" תעודת-הלידה ונתקבל לצבא. הוא שירת כתותחן במצרים ובאירופה. אחרי שחרורו ניסה להסתדר בעבודת בניין ובנהגות (בתפקיד זה עבד גם בשירות ועדת החקירה של האו"ם). הוא סיים קורס לפקידות ונתקבל לשישה חודשי ניסיון במשרד חברת "של" ואחרי חודש ניתן לו מעמד של פקיד קבוע. למחרת יום החלטת עצרת האו"ם על החלוקה התפטר מעבודתו אף כי הוצעה לו העברה לחיפה והעלאה בדרגה, והתגייס להגנת ירושלים. השתתף בהרבה קרבות, סיורים, פיצוצים וחבלות. הדריך זמן-מה בקורס למגויסים. נשלח לגוש עציון ונסך ביטחון על סביבו בשקט נפשו ובשיקוליו במצבים קשים. כעשרה ימים לפני נפילתו כתב הביתה: "רק לאחר שאדם יעשה כאן, בסביבה זו, יבין על מה הוא נלחם". ביום ה' באייר תש"ח (14.5.1948) יצא כמפקד גזרה עם שני חבריו, בלוויית משלחת "הצלב האדום", למשא-ומתן עם קציני הלגיון על כניעת המקום, ובהיותו בלי נשק נרצח ביריה בוגדנית. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סרן. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.