דובקובסקי, אריה-יהודה לייב

בן שרה-לאה ואברהם-דוד. נולד ביום כ"ג באלול תרע"ד (6.9.1914) בלידא שבפולין. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר "תרבות" שבעיר. אף כי היה בן למשפחת סוחרים אמידה ומכובדת, נמשך אריה דווקא אחר הרעיונות של תנועת "השומר הצעיר", והיה מחניכיה עוד בפולין. בשנת 1939 החליט להגשים את חלומו הציוני, ועלה לארץ-ישראל. שנתיים למד באוניברסיטה העברית בירושלים, ואחר-כך עבר לטכניון בחיפה, שם הוסמך כמהנדס בניין. במשך שנות לימודיו לא הזניח את פעילותו החברתית בתנועת הנוער החלוצית, ואף הצטרף לשורות ה"הגנה" ולנוטרות. הוא נטל חלק בפעולות בטחון רבות, שתוכננו על-ידי הנהגת הישוב היהודי בארץ. אריה היה איש חברותי ומלא חיים, אוהב אדם ומוכן תמיד להושיט עזרה לזולת. כל מכריו אהבו אותו, וראו בו חבר טוב ואדם תרבותי ומשכיל. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, הוצב לחיל ההנדסה, ונשלח לשרת במצרים. נוסף לתפקידים שמילא במסגרת הצבאית, התנדב אריה לארגן את הפעילות התרבותית ביחידה. מאחר שאהב והבין מוסיקה, דאג להשיג גרמופון ותקליטים, והיה משמיע קונצרטים ומסבירם לחבריו. בחופשותיו מיהר לנסוע לירושלים, שם ציפתה לו ארוסתו, וכך גם מצא את מותו. ביום י"א בניסן תש"ד (4.4.1944) נהרג אריה בתאונת דרכים והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר הזיתים. הניח אחריו שני אחים ששרדו מאימי השואה באירופה. שמו הונצח בספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי, ב"ספר העיתונאים" תש"ו וב"ספר ההתנדבות".