דובצקי, ברוך

בן דבורה ושאול, נולד ביום כ"ה בתמוז תרצ"א (10.7.1931) בצרפת. כשהיה ברוך בן 13 שנים עלה לארץ, לכפר הרואה. הוא השלים שם את בית-הספר היסודי, ושנתיים למד בבית-הספר התיכון בכפר. ברוך היה פעיל בגדנ"ע ובשלהי מלחמת העצמאות, ביוני 1948, התגייס לצה"ל. הוא שירת ביחידת נח"ל, ונשלח להכשרה חקלאית בטירת-צבי. כשנתיים שירת ברוך באותה יחידה, עד ששוחרר מצה"ל בפברואר 1950. הוא המשיך לשרת במילואים והוצב בחיל-הרגלים. בדצמבר 1952, עבר ברוך קורס רגמים, ובתפקיד רגם שירת כל השנים במילואים, באימונים, בתעסוקה ובמלחמות. ברוך לחם במבצע קדש ב-1956, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום-הכיפורים. הוא היה בכוח, שחצה את התעלה ולחם עם יחידתו בגיזרת פאיד במצרים. בחייו האזרחיים ניהל ברוך מחלקת ייצור בבית-חרושת לסריגה. הוא רכש אהדה הן במקום עבודתו האזרחית והן כחייל בשירות מילואים. בדצמבר 1970, הועבר ברוך מיחידת חי"ר ליחידת חי"ם והמשיך לשמש כרגם ביחידתו. כעשר שנים רצופות שירת ברוך באותה יחידת חי"ם, ולמרות גילו המבוגר מילא את חובתו כחייל בתנאים הקשים בסיני. בדצמבר 1979, נקרא הוא לשירות מילואים בסיני. ביום ח' בטבת תש"ם (27.12.1979) קיבל ברוך חופשה מבסיסו ויצא לתחנת הסעה בצומת חרובית, בדרך לימית. משאית שנסעה מן הדרום לכיוון הארץ עברה לידו. נהג המשאית איבד את השליטה על ההגה, המשאית סטתה מן הכביש, עלתה על קבוצת חיילים שעמדה בתחנה ופגעה בהם. בתאונה נהרג ברוך. בן 48 שנים הוא היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. ברוך השאיר אחריו רעיה ושלוש בנות. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים לרעייתו: "ברוך היה אחד החיילים הוותיקים בגדוד. הוא היה מוכר ואהוב על כל חבריו ביחידה. בכל תקופת שירותו, כולל במלחמת יום-הכיפורים, באימונים ובתעסוקה המבצעית, היה חייל למופת. למרות גילו המבוגר, הוא ביצע תפקידו תוך הכרה מלאה ובצורה הטובה ביותר. היה אהוב ומקובל על חבריו ביחידה והשרה אווירה טובה של רעות ועזרה הדדית".