דובנו, אברהם
בנם-בכורם של רחל ויעקב, נולד ביום י"ט בסיוון תרפ"ו (1.6.1926) בירושלים. את ראשית חינוכו העממי קנה בירושלים, אחר-כך עבר עם הוריו לתל-אביב ובה סיים את בית-הספר העממי על שם אחד- העם. היה תלמיד חרוץ ומוכשר וזכה בסטיפנדיה מגימנסיה "הרצליה". היתה לו זיקה עמוקה לאמנות והיה חובב מוסיקה, מבין ומעמיק. אברהם היה אהוב ומקובל על חבריו וידידיו, אציל נפש ושופע טוב-לב. הוא נשא את נפשו לפיתוח התעופה העברית והיה פעיל בחוג לתעופה שליד גימנסיה "הרצליה" ולאחר זמן הצטרף לקלוב הארצישראלי לתעופה, בו נעשה מדריך לדאייה. כשסיים את לימודיו שירת שנה כנוטר בקיבוץ תל עמל ובקיבוץ מסילות. לאחר שסיים את שירותו התחיל ללמוד ארכיטקטורה בטכניון העברי בחיפה. כוח תפיסתו וכשרונו עשוהו מיד לאחד התלמידים המצוינים במחלקתו. אברהם אף סיים את השנה השלישית. כשפרצה מלחמת-העצמאות הוצא מלימודיו ונשלח לקורס מדריכי נשק מסייע. שירת בחטיבת "כרמלי", השתתף בכיבוש חיפה, בפעולות גמול נגד כפר הפורעים בלד א-שייח', היה בין כובשי עכו והשתתף בקרבות ג'נין. עם זאת ציפה להעברתו לחיל-האוויר – משאת נפשו. ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) בעת מבצע "ברוש", בניסיון להדוף את הסורים מאזור משמר הירדן, היה במשלט בפרדס חורי. כוח סורי משוריין תקף את המשלט. אברהם פקד על אנשיו לסגת והוא עצמו נשאר לטפל בחבר פצוע. בקרב זה נפגע באש הטנקים של הסורים ונפל. אברהם הובא לקבורה בבית-הקברות בראש פינה. ביום כ"ח בכסלו תשי"א (7.12.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
