דובי, אורלי
בת חוה ואוסקר, נולדה ביום כ' בשבט תשכ"ד (5.2.1964) בכפר סבא. אורלי גדלה והתחנכה בנתניה, בבתי-הספר היסודיים "איתמר" ו"יונתן" ובבית-הספר האזורי השש-שנתי בעמק חפר. היא השתייכה לאגודת הספורט "הפועל" בנתניה, עסקה בהתעמלות אמנותית והשתתפה בכנס ה9- של "הפועל". היא הייתה פעילה כמתנדבת במגן-דוד-אדום בנתניה יותר מארבע שנים. אורלי השתלמה בקורסים לעזרה ראשונה ולהחייאה, אהבה טיולים ושחייה. בהיותה תלמידה בכיתה ז' נפגעה קשה בתאונה שאירעה בבית-הספר. היא עברה סדרה של ניתוחים וטיפולים קשים, אבל לא נשברה ברוחה והתמודדה במגבלותיה. בהיותה תלמידת תיכון, כתבה אורלי עבודה על "כלי נגינה במורשת ישראל", במסגרת מוזיאון חיפה. עבודה זו זכתה להערכה של הנהלת המוזיאון. אורלי השלימה את לימודיה והוסיפה להיות פעילה במגן-דוד-אדום. ביום 27.7.1983 התגייסה לצה"ל, לשירות בחיל-הקשר. למרות קשייה הגופניים היא עשתה כל שביכולתה כדי להיות חיילת מן השורה. אורלי סיימה את הטירונות והצטיינה בעבודתה בחיל. ביום 27.7.1983 התגייסה לצה"ל, לשירות בחיל-הקשר. למרות קשייה הגופניים היא עשתה כל שביכולתה כדי להיות חיילת מן השורה. אורלי סיימה את הטירונות והצטיינה בעבודתה בחיל. ביום 15.11.1983 קיבלה אורלי חופשה מיוחדת, כדי לבקר את סבתה בבית-החולים בחיפה. משבוששה לשוב לבסיס התעורר חשד, והחלו חיפושים נרחבים אחריה אשר נמשכו כחודש. ביום 14.12.1983 נמצאה גופתה ליד נתניה, כשהיא במצב התפוררות. הבדיקה הפתולוגית העלתה כי אורלי נרצחה בחניקה ביום י' בכסלו תשמ"ד (16.11.1983). בת 19 וחצי שנים היא הייתה במותה. מפקד יחידתה כתב עליה להוריה: "אורלי הקדישה את עצמה לעזרה למען הזולת, החלש והנזקק, עוד לפני גיוסה לצה"ל. היא נאבקה על זכותה לשרת את מולדתה כחיילת שווה בין שוות, למרות מגבלתה הגופנית. בקורס היא גילתה רצון להשקיע ולהצליח, על מנת להגשים חלומה ולשרת שירות נאמן ופורה". אחרי מותה הועלתה אורלי לדרגת רב"ט. היא הובאה למנוחות בבית-הקברות הצבאי בנתניה. היא השאירה אחריה הורים ואח
