דובז’ינסקי, חיים (“צופיל”)

בן צבי ואסתר. נולד ביום ו' בטבת תש"ו (10.12.1945) בעיר לודז' אשר בפולין. בגיל רך, לפני מלאות לו שנתיים, עלתה המשפחה לארץ בשנת 1947. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי "החייל" ביד אליהו למד בבית הספר התיכון העירוני ט' בתל אביב. השתייך שם לתנועת "הצופים". גויס לצה"ל באוגוסט 1963 והיה סטודנט בעתודה האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה של מדעי הטבע (פיסיקה ומתמטיקה) ובחופשותיו מילא את חובתו לצה"ל והשלים קורס מ"כ. כעבור שנתיים, כאשר סיים קורס קצינים החליט שלא יחזור לשנת הלימודים השלישית וכשנשאל על ידי אביו מה הביא אותו לידי החלטה זו ענה שלדעתו זקוקה המדינה שלנו לקצינים קרביים יותר מאשר לקצינים מינהליים. עבר מקורס קציני העתודה האקדמית לקורס קציני חיל הרגלים ושירת במשך שנה כמדריך בבית הספר לקצינים. חודש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים התייצב במחנה הצנחנים כי רצה להיות צנחן ולתת את שירותו בצורה זו באמרו שהמדינה זקוקה לצנחנים. מפקדיו התנגדו לכך אך הוא עמד על שלו ושיכנע אותם עד כי המליצו עליו לצנחנות. בשירותו הגיע לדרגת סגן. במלחמת ששת הימים קיבל חיים פקודה לשתק מקלע אויב אשר שטף באשו את פלוגתו; בדרך ברוצו לבצע את המשימה על אף האש החזקה – נפל; הדבר היה בקרב שנערך על יד עזה ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. פרופסור עזריאל לוי, מן האוניברסיטה העברית בירושלים, הקדיש פרק בעבודת המחקר שלו הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית", לששה מתלמידי המכון למתמטיקה שנפלו על הגנת המולדת – וחיים ביניהם. ספר הנושא את שמו הוציאו לאור הוריו וחבריו. כמה עמודים הוקדשו לתולדותיו ולתיאור דמותו בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה בעריכת יהודה האזרחי. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.