דואק, יעקב (“ינקל’ה”)

בן חיים ויפה. נולד ביום כ"ז בכסלו תרפ"ה (24.12.1924) בארם צובא, היא חלב אשר בסוריה. שם התחיל את לימודיו ב"תלמוד תורה" ואחרי שסיים בו את לימודיו עבר לבית הספר "אליאנס" שבמקום. בן י"ב היה כאשר החלו נדודיו יחד עם אמו ואחיו הקטנים ממנו – כשמחוז חפצם ומשאת נפשם היא ארץ הקודש. שלוש פעמים חצו את הגבול ברגל וברכב ושלוש פעמים נתפשו ונאסרו. מאסרו האחרון היה בבית הסוהר בבית לחם ואחרי שלושה חודשי מאסר הוחזרו לגבול בראש הנקרה. שם נדדו וטולטלו מתחנת הגבול אחת לשניה ולאחרונה ניתנה להם הרשות להישאר בארץ. אז עברו לגור בנתניה, חידש את לימודיו בבית הספר על שם ביאליק ובו למד מתוך שקידה והצטיינות. עם גמר לימודיו שם נתן את ידו לפרנסת הוריו ואחיו הקטנים. הוא עבד בכל מיני עבודות אולם בעת ובעונה אחת לא ויתר על הרחבת אופקיו. הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד" וחלקו היה רב בפעולתה החינוכית. כן הוכיח את יכולתו הארגונית כאשר היה במסגרת אותה תנועה בין מחדשי קבוצת הכדורגל של "הפועל". בקבוצה זו שיחק עד להצטרפותו לפלוגה הימית של "הפועל" בנתניה והשתתף בהרבה הפלגות של הפלוגה ובפעולותיה הימיות השונות. לפלוגה זו הקדיש את מירב זמנו ומרצו כחניך מצטיין, כמדריך ולאחר מכן כמפקד כיתה. מאורעות שלהי מלחמת העולם השנייה הביאו אותו למסגרת הגדנ"ע. ויש לציין כי פעולתו בגדנ"ע ובפלוגה הימית הביאה אותו עד מהרה למסגרת ה"הגנה" אשר בה עבר קורסים שונים לפיקוד ולהדרכה. בשעות הפנאי שלו אהב לסייר ברחבי הארץ כי מאד אהב את הטבע ואת הנוף. כן אהב לעסוק בשיט. מעל לכל היה מטפח גן בחצר ביתו וזו היתה גינת פרחים וירקות שגאוותו היתה עליה. הוא היה מכבד את בני משפחתו מעמל כפיו – בירקות שגידל ובפרחים ששתל. באותה תקופה של סוף מלחמת העולם והמאורעות שבאו לאחריה נטל חלק חשוב בפעולות שהוטלו על הנוער. מקצועו עד לגיוסו היה בענף היהלומים והוא אמנם גילה תפיסה מהירה ונחשב בין הפועלים הזריזים והמוכשרים בפעולת החיתוך. עם החלטת עצרת האו"ם על החלוקה והמאורעות שליוו אותה מצא את עצמו בין מפקדי הכיתות והמדריכים אשר נטלו על עצמם את עול הפיקוד על אלפי המצטרפים למסגרת ה"הגנה" בפעולותיה הבטחוניות והדרכתם והתגייס לבטחון הארץ במלוא המרץ – ועם הכרזת המדינה עבר ממדי החאקי של ה"הגנה" למדי צה"ל. למן היום ההוא ועד יום פטירתו שירת בנאמנות ובמסירות ושקד על בטחון העם והמדינה. בכל התקופה ההיא לא היה קופא על שמריו ובמסגרת צה"ל השלים את לימודיו וקיבל תעודת הבגרות. כן עבר קורסים שונים בחיל הרגלים, בחיל התותחנים ובחיל השריון ועלה מדרגה לדרגה עד שהגיע לסגן-אלוף. בשירותו הצבאי השתתף במלחמת הקוממיות; כן היה פעיל בעשרות פעולות והיה בין הראשונים ללוחמי השריון במערכת סיני. אחריהן השתתף בפעולות צבאיות רבות אשר הוטלו עליו; וזמן קצר לפני מלחמת ששת הימים הועבר לאג"ם שבמטכ"ל ושם, כבפעמים הקודמות, הוכיח את יכולתו האירגונית הצבאית. אך בעיצומה של עבודה זו לקה בהתקף לב; זה היה ביום ט"ו בטבת תשכ"ט (4.1.1969). הניח אשה, שתי בנות ובן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה.