דהרי, יחיה

בן מלכה ושלום, נולד בשנת תרפ"ח (ינואר 1928) בירושלים. למד בבית-ספר עממי עד כיתה ה' ובגלל הצורך לעזור למשפחה המטופלת בילדים יצא לעבודה והתמחה בתיקון אופניים. בשעות ערב הוסיף להשתלם בלימודים בשיעורי הערב מטעם "הנוער העובד". הוא הוקיר וחיבב את מוריו ומדריכיו ואת הלימודים, ועם התערותו בחברת הנוער גדל ערך החיים בעיניו, ועליזותו וחביבותו העלימו לגמרי מנפשו את עקבות מרורי העוני בשנות ילדותו. בחורף תש"ח עמד על משמר גבולות פתח תקווה. אחר-כך גויס לשירות מלא בחטיבת "אלכסנדרוני" ואחרי סיום האימונים שירת בחזית. הדרך לירושלים נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון ועל חטיבה 7, שזה עתה הוקמה, הוטל לפרוץ את הדרך. גדודו צורף לחטיבה 7 ומשימתו היתה לכבוש את לטרון. סמוך ליציאתו נתקל הכוח בכוחות לגיון עדיפים ונאלץ לסגת. בקרב זה, ביום ט"ז באייר תש"ח (25.5.1948) נעדר ורק אחרי כשנה נודע שנפל שם. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.