דהן, משה

בן פורטונה ונסים, נולד ביום כ"ז בשבט תשכ"ו (17.2.1966) בחולון. משפחת דהן היא מוותיקי העיר חולון, ובה למד משה בבית-הספר היסודי על-שם כצנלסון, ובבית-הספר "אורט", במגמת מכניקה עדינה. הוא השתייך ל"נוער העובד והלומד". בבית-הספר ובמסגרת "הפועל", היה משה פעיל בענפי ספורט שונים. הוא השתתף בכינוס "הפועל" ושיחק כדורסל. משה היה נער מופנם, רגיש, יפה-תואר, תמיר ורחב-גרם. הוא הצטיין בלימודים, לקח חלק פעיל באירועים חברתיים והיה חביב על חבריו בבית-הספר ובתנועת הנוער. כשסיים את כיתה י"ב ב"אורט", היה משה מועמד להמשך לימודי כיתת י"ג, לקראת קבלת תואר "טכנאי מוסמך", אבל הוא העדיף להתגייס לשירות בצה"ל. ביום 7.8.1984 התגייס משה ושירת בחיל-החימוש. הוא השתלם בקורסים והוצב לשירות בלבנון. ביום י"ז באדר תשמ"ה (10.3.1985), בעת שהיה בדרכו חזרה מחופשה לבסיסו, נסע משה ברכב צבאי מסוג ספרי ממטולה לכיוון לבנון. סמוך לגבול ישראל נתקל רכבו במכונית-תופת שהפעילו מחבלים. בפיצוץ נהרג משה ביחד עם עוד 11 מחבריו. בן 19 שנים הוא היה במותו. שר הביטחון יצחק רבין כתב עליו להוריו: "משה היה חייל מצוין, חבר למופת, אהוב על הכול". מפקד יחידתו כתב עליו להוריו: "משה היה חייל בעל ידע מקצועי מעולה, אחראי, מסור, ביצע את תפקידיו לשביעות-רצון מפקדיו, תוך גילוי כוח רצון והתמדה. היה חבר נאמן, סייע לחבריו ותרם רבות ליחסי החברות בסדנה. היה אהוב ומקובל על מפקדיו וחבריו". משה הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות