דהן, דוד

בנם בכורם של חיים ועליזה. נולד ביום ט"ז בסיון תשי"א (20.6.1951) במחוז דמנאת שבמרוקו. כבן שנתיים היה דוד כשעלתה משפחתו ארצה בשנת 1953 – ואביו היה מראשוני המתיישבים במושב ברוש, בנגב המערבי. למד בבית הספר היסודי "אהלי יוסף יצחק" במושב ובבית הספר המקצועי חב"ד שבכפר חב"ד. בבית הספר המקצועי למד מסגרות אך התמיד בכך רק כשנתיים ימים, כי כבר בתחילת לימודיו הסתבר שאין מקצוע זה אהוד עליו ביותר. מילדותו היה רוחש חיבה יתירה למכונאות ואהב לפרק ולהרכיב, לבדוק ולפשפש בקרבי מנועים לסוגיהם. הוא עזב אפוא את כפר חב"ד ואת המסגרות והלך ללמוד מכונאות בבית הספר "אבן העזר" שליד בית שמש. מוסד זה היה לו ביתו השני ובו רכש את ידיעותיו במכונאות וגילה את כשרונו במקצוע. הוא היה בן נאמן להוריו ואח מסור לאחיו ואחיותיו. הוא היה אומר: "רק אגמור את הצבא ואעשה הכל כדי לשפראת המצב הכלכלי בבית וגם את מצב הרוח שבו". מטבעו היה שקט, נוח וטוב לב והיה נכון תמיד לבוא לעזרת הזולת. בתחילת מאי 1969 גויס לצה"ל ובחר להמשיך בצבא במקצועו. הוא היה אהוב ומקובל על כל מפקדיו וחבריו והיה מן המעולים בבעלי המקצוע. ביום ל' בתשרי תשל"ב (19.10.1971) מצא את מותו בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות במושב ברוש. מפקד היחידה כתב מכתב תנחומים להוריו, ובו ציין את חברותו, את כשרונותיו ואת מסירותו לתפקידיו. בין יתר דבריו כתב לאמר: "עבדתי עם דוד בקו התעלה ובאימונים ובשניהם התעלתה דמותו כאדם אהוב על חבריו וכחייל העושה מלאכתו נאמנה. דוד היה מכונאי למופת, 'דוקטור' של המכונה, ובעזרת כושרו, יוזמתו ויכולת האילתור שלו עזר לנו בכל אשר פנינו". אחד מחבריו ציין ברשימתו על דוד לאחר נופלו, כי "פיקחות, אומץ לב נדיר ומרץ בלתי נדלה – אלו הן מעט מהתכונות שאפיינו את דוד". הוריו תרמו לזכרו ריהוט וספרי עיון לספריית התלמידים בבית הספר "אהלי יוסף יצחק חב"ד" במקום מגוריו – מושב ברוש; בספריה הותקן לוח שיש ועליו נר תמיד ותמונתו של דוד, ובכל ראש חודש מתקיימים בה ערבי לימוד למבוגרים; ביום השנה לנפלו התקיימה בחדר הספריה אזכרה ולימוד לעליית נשמתו, בהשתתפות רבני המקום, רבנים מהאזור ומורי בית הספר; בבית הכנסת במושב הוקמה לזכרו ספרייה של ספרי קודש.