דהל, ולטר

בן רוזה לבית שטרן וחיים (הרמן), נולד ביום כ"ב באלול תרס"ו (12.9.1906) בעיר גיילנקירכן שליד אאכן, גרמניה. הוא למד בבית- ספר תיכון ואת מושגיו על השאיפות והמאמצים של עם ישראל לתקומה קיבל בתנועה החלוצית שהצטרף אליה בגרמניה. מתוך נאמנות לדרכו החדשה התאמץ להסתגל לה על אף הקשיים והרגלי-החיים האחרים. בחודש אוגוסט 1937 עלה ארצה, הצטרף לקיבוץ רמת רחל והסתגל במהרה לחיי החברה והעבודה הקשה על קרקע-טרשים. בראשית מלחמת-העולם השנייה דרש וקיבל רשות מהקיבוץ להתנדב לצבא הבריטי למלחמה בנאצים ושירת בו שש שנים, רוב הזמן כנהג במדבר המערבי (פעם העביר במכוניתו עשרים פליטים יהודים מבנגזי לגבול מצרים). ואחר-כך באיטליה, באוסטריה ובשאר ארצות אירופה. פעם נפצע ואחרי החלמתו חזר לשירות. אחראי, מסור, נוח לבריות וטוב-לב. התחבב על כל יודעיו. מששוחרר מהצבא עבד כנהג בקיבוץ ונשא אישה. החל בחורף תש"ח, עם תחילת מלחמת- העצמאות סיכן לא פעם את חייו בנהיגת הרכב של המשק דרך בקעה ואבו-טור, בדרכים ממוקשות ותחת מטר יריות, אך לא נרתע. פעם גם נפצע בדרכו, חבש את פצעיו וחזר לעבודתו. ביום 22.5.1948 נפצע מרסיסי פגז בדרך בין רמת רחל לארנונה. הוא ביקש מחבריו שיניחוהו לנפשו, כי ממילא ימות בקרוב, אך הם אספוהו בחירוף-נפש והביאוהו לבית-החולים ושם מת, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948) ונקבר בשייח'-באדר א'. הניח אישה ובן שנולד אחרי מותו. ביום כ"ו באלול תש"י (8.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ רמת רחל.