דהאן, שלמה

שלמה-סלומון (סמי), בן אסתר ושמעון, נולד ביום כ"ב בחשון תש"ו (29.10.1945) במרקש שבמרוקו ועלה ארצה עם בני משפחתו בשנת תש"ט (1949). הוא למד בבית-הספר היסודי "גאולים" בירושלים ואחרי-כן המשיך בלימודיו בפנימייה הצבאית של חיל החימוש, במגמה של חשמלאות רכב. שלמה היה חובב ספורט ונמנה עם שחקני הכדורגל של קבוצת הנוער של בית"ר ירושלים. בשעות הפנאי עסק במלאכת יד, בנה דגמי מטוסים מעץ ועיצב פסלונים ממתכת. שלמה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1963 והוצב לחטיבת "גולני". במהלך שירותו השתלם בקורס מרגמות בינוניות. הוא היה חייל טוב, נאמן ומסור לתפקידו. לאחר שנפגע בתאונה, סירב לפנות לוועדה רפואית כדי שתקבע את דרגת נכותו ויוכל להשתחרר מן השירות הצבאי. לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר שירת במשטרת ישראל. הממונים עליו שיבחוהו על חריצותו, על התמדתו, על מרצו ועל יחסו האחראי לכל תפקיד שהוטל עליו. שלמה היה בעל לב-חם, אוהב אדם ונכון לסייע לכל דורש. חברו מספר עליו, שהיה "גא ועומד בתוקף על דעתו". הוא היה חברותי מאוד וקל להתיידד, "הרוח החיה" בחבורה, בעל חוש הומור, שמח ועליז ואוהב לעשות מעשי קונדס שאין פגיעתם רעה. מטבעו היה אדיב, מנומס ונעים הליכות. מעודו לא עלב בחבר ותמיד כיבד את רעיו וידידיו. על שהשתתף במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בשנת 1968 נשא את חברתו רחל לאשה. הוא היה בן מסור להוריו, בעל נאמן לאשתו ואב אוהב לילדיו. לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית הדרום. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), במוצב "לחצנית" שעל גדות תעלת סואץ, נפגע שלמה ונהרג במקום מפגז שפגע ישירות במוצב. תחילה נחשב כנעדר. אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. במרס 1977 החזירו המצרים תשע גופות וביניהן זו של שלמה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אשה, בן ובת, אב, אם, אח וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הרב שלמה דיין, גיסו של שלמה, הקים לזכרו בקרית היובל בירושלים את אגודת "עטרת שלמה", שמטרותיה הן: "לייסד ישיבה לצעירים מצטיינים, רשת שיעורי תורה לנוער ולמבוגרים, קרנות לגמילות חסדים ופעולות סוציאליות ותרבותיות;" כמו-כן הקים בית-מדרש גבוה להשתלמות לרבנות ודיינות.