דהאן, עמרם

עמרם, בן זוהר ואברהם, נולד ביום כ"ד בתמוז תשי"ג (7.7.1953) בחדרה, ונקרא על שם דודו עמרם, שנפל במלחמת הקוממיות. הוא למד בבית-ספר יסודי בחדרה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בחדרה במגמה המתמטית-פיסיקלית. עמרם היה נער ערני ופיקח, בעל תפיסה מהירה, הבנה וכושר ניתוח. הוא היה תלמיד שקדן, הצטיין בלימודים ובעיקר הצליח במקצועות הריאליים – מתמטיקה ופיסיקה. הוא היה נער פעלתני ורב מרץ, שנשתלבו בו עליזות ושובבות-נעורים עם רצינות, כושר-חשיבה ויכולת לקבל החלטות מכריעות ברגעים קשים. הוא היה שותף למעשי הקונדס של חבריו לספסל הלימודים ויחד עם זאת, היה מראשי המדברים בכל שיחה רצינית ובכל ויכוח שדרשו מחשבה והבנה. הוא אהב את הלימודים ושינן בחריצות את החומר, אך לא נמנע מהטחת ביקורת נגד תופעות וסדרים שנגדו את השקפותיו ודיעותיו. עמרם גיבש השקפת עולם, שהושתתה על עקרונות של יושר, אהבת הזולת ואהבת העם והמדינה. הוא חיפש את האמת והצדק, היה ישר בדרכו והוגן בהתנהגותו. בזכות תכונות אלו התחבב על הבריות, בני משפחה וידידים כאחד, והם נהנו מן האווירה הטובה שהשרה, מטוב לבו ועליזותו. עוד כשהיה נער הטיף לאהבת העם והארץ והאמין כי על בני הדור הצעיר מוטל לעשות למען מולדתם ולהיות נכונים להקריב את כל היקר להם לכשידרשו. עמרם שקד על טיפוח כושרו הגופני והרבה לעסוק בשחייה, אפילו בתקופת החורף. לפני גיוסו לצה"ל עבד בעבודות בניין וחישל את גופו. עמרם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והתנדב לשרת בחטיבת חיל הרגלים "גולני". תחילה דחקו בו שיצטרף לעתודה האקדמית, אולם הוא החליט שעליו לשרת את צה"ל במסגרת יחידה קרבית וכך הגיע ל"גולני". לאחר הטירונות סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות ואחרי-כן השתלם בקורס למש"קי מרגמות בינוניות. בעת שירותו בצבא התגלה כבעל כושר מנהיגות וכגורם מגבש ומלכד בקרב החיילים בגדוד. במלחמת יום הכיפורים השתתפה החטיבה בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. על יחידתו של עמרם הוטל לטהר את הכפר בית-ג'ן. בקרב זה פקד עמרם על חולית לוחמים, שפעלה במהירות וביעילות וסייעה לחלץ את הכוח העיקרי, שהיה בקרב קשה עם האויב. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) יצאו גדודי חטיבת "גולני" לכבוש את מוצב החרמון מידי הצבא הסורי. בקרב הגבורה הקשה, שבו נפלו רבים מלוחמי החטיבה, נפגע עמרם ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הקרב על החרמון היה הקרב הקשה ביותר במלחמה זו. עמרם, שנפל בקרב זה, נלחם יחד עם חבריו כמי שיודע למען מה הוא נלחם, באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה. לא ננסה כי לא נוכל לנחמכם על אבדן בנכם למרות שגם לנו, חבריו בגדוד "הבוקעים הראשון", יש הרגשה של אבדן בן-לוחם, הרגשה המלווה בהרגשת כבוד לנו, שזכינו שבנכם נלחם בשורותינו".