דהאן, חייא

נולד בשנת תרנ"ו (1896) בטבריה ובה חי רוב ימיו. כדי לפרנס את משפחתו הענפה עסק במלאכות שונות, נדד ממקום למקום עד שקיבל משרת שומר בנטיעות פיק"א, בין קריית שמואל שבמעלה טבריה והמושבה מצפה. נודע כאיש צנוע וישר-לב, נדיב ומסור למשפחתו, עמו וארצו, משכיל ומרבה בקריאה. בעת מאורעות תרצ"ו, עם החמרת המצב הבטחוני בסביבה, קיבל רובה ציד לשמירה, אך אחרי שבוע ימים החזירו באמרו: "אין לי צורך ברובה, באתי לשמור ביער ולא לרצוח בו", אף על פי שהרועים הערבים שבסביבה הציקו לו בלי הרף ואיימו להרגו אם לא יפסיק שמירתו ביער. כנגד זה רכש את ידידותם של ערבים רבים מקרב שכניו, והללו גם יעצו לו לא לקחת עמו נשק לשמירה "כדי לא להרגיז את הרוצחים". באחד הערבים סיפר כי ערבים עוינים הבטיחו להרגו אם יחזור ליער, "והפעם" – אמר בבת-צחוק – "בוודאי יקיימו" אף על פי כן יצא ביום ד' בתשרי תרצ"ז (20.9.1936), למלא את תפקידו, אבל הפעם לא שב. לאחר חיפושים מרובים נמצאה גופתו למחרת, בשולי היער. נתברר כי תוקפיו המיתוהו באכזריות בנשק קר. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות של טבריה ואלפים מתושבי הגליל השתתפו בהלוויה. הניח אשה ושישה ילדים. הונצח בספר "יזכור" מטעם מכון ז'בוטינסקי; בספרים "בדם ואש", "מאורעות תרצ"ו" ובחוברת "כופר הישוב". בעתונים "דבר" ו"הארץ" פורסמו רשימות לזכרו. בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו בטבריה, בישראל.