בן שולמית וחיים. נולד ביום כ"ב בתמוז תשל"ד (12.7.1974) במושב עלמה. בן בכור להוריו, שהקפידו על חינוכו של מיקי ברוח ערכי היהדות והציונות. מילדותו היווה מיקי דמות להערצה ולחיקוי במושב בו גדל, בשל אישיותו והישגיו. את לימודיו החל מיקי בבית-הספר היסודי "בניהו" בכרם בן זמרה והמשיך בישיבת "בני עקיבא" בכפר הרוא"ה. לפני גיוסו למד שנה במכינה הקדם- צבאית בצפת. מיקי הצטיין באיכפתיות שלו לסביבתו, ושאף להיות דוגמה חיובית לאחיו הקטנים וליתר ילדי המושב, כדי שישקיעו בלימודיהם, יתגייסו ליחידה קרבית בצה"ל ויחשבו על עתידם. מיקי עצמו היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" במושב ובמשמר האזרחי. מילדותו, הצטיין מיקי בצניעות ובענווה. את הישגיו הסתיר וגם מאוחר יותר, כאשר היה קצין בצנחנים, עם הגיעו הביתה, היה פושט את מדיו ודרגותיו, כדי שהדבר לא ייחשב לגאווה יתירה. למיקי היו חברים רבים מבני המושב, אשר עברו יחדיו את מסלול הלימודים בבתי-הספר ובישיבות. חבריו מספרים על מיקי שהיה חבר נאמן ורע עדין וקשוב, תמיד מוכן לסייע ולתמוך, נותן מעצמו ללא סייג ומכבד את הזולת. כבוד רב העניק מיקי גם להוריו. מספר מורהו של מיקי במכינה הקדם-צבאית בצפת, שבקשותיו היחידות של מיקי להשתחרר מהלימודים היו כאשר ביקש לעזור לאביו במשק. העזרה בבית היתה חשובה בעיניו יותר מהפסד של שעות לימודים, שתמיד השלים. הוא עשה את הדרך הארוכה מצפת למושב כדי לתת יד לפרנסת המשפחה. מיקי היה חדור באמונה אמיתית בערכים ובעקרונות שעל פיהם ביסס את דרכו. הוא האמין בנתינה ובתרומה למען המדינה, האמין במאמץ למען מטרה עליונה והיה מלא מוטיבציה בבחירותיו ובמעשיו. כאשר התגייס מיקי לצה"ל ביולי 1993 והתנדב לצנחנים, היו עקרונות אלה נר לרגליו. במהלך מסלול הכשרתו כלוחם ידע מיקי רגעים קשים ורגעי משבר, אך אלה לא שברו אותו, אלא חיזקו אותו והעמיקו את אמונתו בדרכו. במהלך המסלול עבר מיקי קורס מ"כים, קורס סמלים ולאחר מכן סיים בהצלחה קורס קציני חי"ר. בתום הקורס הוצב מיקי בגדוד "חרוב" כמ"מ. מספר המג"ד בגדוד בו שירת מיקי: "במפגש הראשון בינינו, היה ראיון מיון, לשם קבלת קצינים חדשים לגדוד. הרקע האישי שלך, שילוב של מושבניק וכיפה סרוגה, המסלול הצבאי, המבט וסגנון הדיבור – היה בהם כדי להעיד על קצין, שכדאי ורצוי מאוד לצרפו לגדוד. כקצין, היית ענייני, מבצע כל משימה וכל אתגר בשלמות, מתוך ענווה ולא לשם ראווה. כאשר שינינו את מבנה הפלוגה, אני זוכר איך התעקשת לקחת על עצמך את ההתמודדות עם פיקוד על החיילים הוותיקים, משימה פיקודית לא קלה, והצלחת בכך מעל ומעבר. לאחרונה, שוחחנו מספר פעמים על התוכניות שלך, על האפשרות לעבור מתפקיד מפקד מחלקה, לתפקיד סגן-מפקד פלוגה ואף פיקוד על פלוגה בגדוד. עבורי, כל מפגש כזה עם קצין שמביע נכונות להמשיך בתפקידי פיקוד בגדוד, היה סיפוק אישי ומקור לגאווה, ולך צפיתי גדולות בהמשך מסלול התפקיד". מיקי היה מקובל לא רק על מפקדיו, אלא גם על פקודיו. הוא היה מפקד נערץ, שנתן דוגמה אישית. הוא היה ידיד לפקודיו וידע לצחוק עמם ולהתבדר, אך תמיד זכר את אחריותו ותפקידו. פקודיו מעידים, שהיו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים. במהלך שירותו התארס מיקי עם אודיה. מיקי נפל בעת מילוי תפקידו, ביום י"ג בתשרי תשנ"ז (26.9.1996), כאשר נכנס עם נגמ"ש לשכם, כדי להגיש תגבורת לחייליו הנצורים תחת אש בקבר יוסף. מיקי נפגע מאש צלפים. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. לאחר נפילתו, הועלה לדרגת סגן. עמו נפלו בקרב – סרן ביטון בני, סרן ברזסקי ניר, סמ"ר בן טוב אורי, סמ"ר סודאי איתמר וסמ"ר שרעבי ארז. מיקי נטמן בבית העלמין במושב עלמה. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים ואחיות – אלי, דביר, מולית, אדווה ונטלי, ואת ארוסתו – אודיה.
