דדון, משה

בן יוסף ועליזה. נולד ביום י"ח באדר תשי"ב (15.3.1952) בקזבלנקה שבמרוקו. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1962. למד בבית-הספר היסודי 'תלמוד תורה' שבעיר-הולדתו והמשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי 'הדסים' שביקנעם עילית. אחרי-כן המשיך את לימודיו העל-יסודיים בישיבת 'שדה-יעקב' ובבית- הספר הטכני של חיל-האויר. היה תלמיד חרוץ ומוכשר והצטיין במקצוע המכונאות. הוא אהב לקרוא ספרות מקצועית ומדעית, ספרים בנושאי דת ומסורת, אנציקלופדיות וספרות יפה. משה היה חובב-ספורט והרבה להתעמל במכשירי-כוח. משה גויס לצה"ל במרס 1971 והתנדב לחיל-האויר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים מקצועיים, נשלח לבסיס חיל-האויר במרכז הארץ כמכונאי מטוסים ומסוקים. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות ואף נשלח להשתלמויות בחברת המסוקים 'בל' שבארצות-הברית. הוא קיבל הסמכה כמכונאי-מסוקים מדופלם והצטרף לצבא-הקבע. מפקדו מספר: "משה היה חייל ממושמע ומוכשר, על-כן זכה בתואר 'חייל מצטיין' והועלה לדרגת רב-סמל בטרם-עת. קידומו בטייסת היה מהיר ביותר ובתפקידו כראש-צוות הוכיח את כישרונו בידע ובהדרכה". ביום כ' בתשרי תשל"ז (14.10.1976) נפל משה בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין ביקנעם. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "משה היה צנוע ושקט, נדיב וטוב-לב, הוא לא סרב מעולם למלא את המוטל עליו והיה נכון תמיד לעזור ולהושיט יד. למרות המרץ והשעות הרבות שהקדיש לעבודתו, מצא פנאי ללימודים ולהרחבת הדעת, לפיסול ולציור. בחדרו מצאנו ספרים רבים בנושאים שונים ומגוונים, ביניהם ספרות מקצועית ממנה למד והתקדם. הוא היה שומר מצוות וגם בשהותו בארצות-הברית הצליח לדקדק במצוות, לשמור על כשרות ועל זמני התפילות". הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת שביקנעם עילית