דדון, יהודה

בן רימונד ושלמה. נולד ביום כ"ג באב תשכ"א (4.8.1961) בחיפה, ילד שלישי למשפחה בת שישה ילדים. יהודה למד בבית-הספר היסודי ע"ש א.ד. גורדון בקרית חיים, וסיים לימודיו במגמות למכונאות ולנגרות בבית-הספר המקצועי "אורט שפרינצק" בקרית חיים. מילדותו, התבלט יהודה ב"ידי זהב", בכשרונו המיכני הפליא לפרק ולהרכיב מחדש מכשירים וליצור רהיטים וחפצי נוי. הוא ניחן באינטליגנציה גבוהה, ואף שלא השקיע בלימודיו, אובחן כילד מחונן ובהגיעו לגיל תיכון אף הוצע לו ללמוד בבית-ספר מיוחד למחוננים, אך הוא העדיף להמשיך את לימודיו במסגרת רגילה בעיר הולדתו. במאי 1979 גויס יהודה לצה"ל, ואת רוב שירותו עשה כמכונאי רכב בחטיבת "גולני". בינואר 1982 נשא את חברתו פנינה אופיר לאשה, ובאותה שנה החל לעבוד בתיקוני דרך של מכוניות מטעם חברת "שגריר". הוא אהב את עבודתו, השקיע בה את מלוא מרצו וזכה להערכת חבריו לעבודה ולהוקרת הלקוחות על מסירותו הרבה. בשנת 1987 החל להתמחות בעבודות מוסך מיוחדות, והפך לשם דבר בתחומו. במסגרת שירות המילואים זכה להערכה רבה על כישוריו המקצועיים כמפקד חוליה טכנית. בהמשך, שירת כממלא-מקום קצין חימוש. בתפקיד זה גילה כושר מנהיגות ומסירות, וכן התחשבות ורגישות רבה כלפי חייליו, שאהבוהו מאוד. רבים מהם הפכו לידידיו גם מחוץ למסגרת הצבאית. במרוצת השנים נולדו שלושת בניו – שגיא, רועי ועידן. במקביל להיותו אב מסור ואוהב לילדיו, היה יהודה כאב לשני אחיו הקטנים, ומדריך יועץ ותומך לאחיו הגדולים. בשנת 1995 החל יהודה בבניית ביתו בקרית חיים, ותוך כדי כך למד בקורס מתקדם למכונאות רכב. למרות המאמץ הגדול והעול הרב שהיה מונח על כתפיו באותה תקופה, נשאר תמיד מלא חדוות חיים והחיוך הטוב לא מש משפתיו. יהודה נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד באייר תשנ"ו (13.5.1996). בן שלושים וחמש היה בנופלו. השאיר אחריו אשה, שלושה בנים, הורים, אחות – חנה, וארבעה אחים – דוד, עופר, משה ומיכאל. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. משפחתו של יהודה הנציחה את זכרו בהכנסת ספרייה תורנית על שמו לבית הכנסת "ישורון" בקרית חיים. משפחתו וחבריו הוציאו לאור חוברת שמנציחה את זכרו. סא"ל חיים, מפקד הגדוד בו שירת יהודה, כתב למשפחה: "מיום שיהודה השתלב בגדודנו, הוא הטביע חותמו, הן באישיותו הכובשת והן ביכולתו המקצועית האיכותית. הוא התבלט בנוכחותו והוכיח מנהיגות, מקצוענות, דבקות במטרה, מצוינות ואחוות לוחמים למופת. סגולותיו אלה לא נעלמו מעיני מפקדיו, ושאלת התקדמותו היתה עניין של זמן בלבד. כמפקד החוליה הטכנית הגדודית מילא בהצלחה את מקומו של קצין החימוש הגדודי. נטל התפקיד והאחריות לביצוע קפדני של הפקודות, הפיקו מיהודה רצינות, משמעת מבצעית, אוזן קשבת ודאגה לרווחת חייליו".