דגני (פישל), ראובן

בן אברהם ונחמה. נולד ביום י"ז בתמוז תרצ"ב (21.7.1932) בעיר רוסטוק אשר בגרמניה. אחרי שהמשפחה עלתה לארץ בשנת 1939 למד ראובן בבית-הספר היסודי "תל-נורדאו" וכאשר סיים את לימודיו בו למד בגמנסיה העברית "הרצליה" עד שסיים בה את לימודיו. התעניין בספורט והשתייך ל"מכבי". אף בדרמה היה מעונין ועוד בלמדו בגמנסיה היה פעיל בחוג הדרמטי; לאחר-מכן השתתף בחוג הדרמטי של "הבימה". מוריו הכירו בכשרונו כתלמיד והוא היה מאושר בהישגיו. היה טוב ורך-לבב בלי גבול וחדר לנפשם של הסובבים אותו. שמח לבשר בשורות טובות לכל אדם. נכון היה בכל עת ובכל שעה לעזור לזולת עד כדי סיכון עצמו; באחד המקרים זינק לכביש ההומה כדי להציל ילדה מפגיעה של אוטו. אהב סדר ונהג נקיון בלבושו; זה התבטא גם בכתב-ידו. הסביר פנים לכל ושש לקבל אורחים ולהכניסם. בינואר 1951 גויס לצה"ל והצטרף לחיל-הים. אך הנה הגיע יום ה' בכסלו תשי"ג (23.11.1952) וראובן יצא בדרך-הים עם עוד ששה חיילים למלא תפקיד מיוחד. אולם הסירה אשר בה הפליגו לא חזרה. לאחר-מכן הכריז צה"ל על שבעת הבחורים כנעדרים. לזכרו הוקמה מצבה בחלקת-הנעדרים אשר בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.