דגני, מנחם

בנם-יחידם של שרגא ואילנה. נולד ביום כ"ו בכסלו תש"ח (9.12.1947) בבודפשט, בירת הונגריה. ההורים סבלו קשות בימי השואה ותלאותיהם לאחר מלחמת העולם השנייה היו רבות. בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ, התיישבו בטבריה ואילו הבן התחנך בעין גב ונעשה לאחד מחברת הילדים והנוער של הקיבוץ. בהשפעת הנער עברו גם ההורים לעין גב ונתקבלו כחברים. לאחר שסיים את לימודיו בו למד מנחם ב"בית ירח", בית הספר התיכון שבעמק הירדן. היתה לו נטייה עזה למוסיקה ולספרות. כן אהב שחייה ומאד רצה להצטרף לחיל הים בבוא היום. בהגיע תורו להתגייס ביקש מהוריו ומהקיבוץ כי יאפשרו לו זאת ועמד על דעתו בתוקף כי יסכימו לכך למרות היותו בן יחיד להוריו. בנובמבר 1966 אמנם גויס לצה"ל לחיל אשר רצה לשרת בו. בהיותו בשירות שמר מנחם על קשר מכתבים הדוק עם הוריו וחבריו ורק לאחר שהתבלט בעבודתו השקטה, המסורה והיעילה והוכיח את עצמו כאהוב על כל מי שהכיר אותו, שובץ לשירות בצוללות. הוא הוסמך כצוללן במאי 1967. היו לו סיכויים טובים להתקדם בשירות. הוא נשלח לאנגליה כאשר צורף לצוות "דקר" אך בהיות הצוללת בדרכה לנמל הבית ובהימצאה בנתיב הים שבין גיברלטר לחיפה נותק הקשר עמה ושוב לא נתחדש. זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאי הראשית קבעה כי תאריך פטירתו של מנחם בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968). מאחר שמנחם נמנה עם חברי הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" אשר בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. בספרו "ששה ימים ב'דקר'" לערן שורר הובאה תמונתו וכן הונצח שמו וזכרו. ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.