דגני, אהרן (איצ’יק)

בן שושנה ויעקב, נולד ביום י' בשבט תרע"ה (25.1.1915) בעיר ז'גוצ'ין, מערב-גליציה למשפחת חסידים. הוא למד ב"חדר" ובבית-ספר עממי פולני. בשנת 1923 עברה המשפחה לעיר טרנוב הסמוכה. שם הצטרף האב למפלגה הציונית "מזרחי" ואף רכש חלקת-אדמה בארץ, ואהרן ואחיו הצטרפו לתנועת "השומר הצעיר". אהרן עבד שנים אחדות במסגרות וכשיצא להכשרה החל מתאמן בשקידה בדיבור עברי, באומרו: "גם פרוזדורו של ההיכל מחייב קדושה", ובהכנה לעלייה כבר יש להתחיל בחיים ארץ- ישראליים. מההכשרה גויס לצבא הפולני ושירת בחיל-התותחנים. נשא ברצון את תלאות השירות בראותו גם בכך הכשרה לקראת הבאות, כשיהא צורך להילחם לשחרור ארץ היהודים. במלחמת- העולם השנייה הרחיק נדוד מזרחה עם הצבא הפולני הנסוג, עד שנשבה בידי הגרמנים. ברח מהשבי ועבר לשטח הכיבוש הרוסי, וכפי שאמר להוריו בבקרו אצלם בדרך נדודיו, ראה בהליכה לרוסיה התחלה של עלייה לארץ- ישראל, שכן בדרכו מזרחה יתקרב אל ארצנו במזרח… שלוש שנים עבד בסיביר בחרטות- מתכת והתמחה בה. בשומעו כי הצבא הפולני שהוקם בסיביר עומד לצאת אל המזרח התיכון – הצטרף אליו והגיע עימו לארץ דרך פרס ב-1944. כאן החליף את מדי-הצבא בלבוש אזרחי והצטרף אל חברי הכשרתו בנתניה ועלה בין הראשונים להתיישבות ביד מרדכי ונטה שכם לבניית המשק. שם גם נשא אישה ובמשך הזמן נולדו לו שני ילדים, בן ובת. במשק עבד במסגריה וכחייל ותיק היה פעיל בענייני הביטחון ובעיקר בטיפול בנשק ובשמירתו. נודע כחבר עליז וחביב על הילדים, שהיו מתקהלים סביבו ליהנות משריקתו המוסיקלית. בחורף תש"ח קיים את חובות הזמן בטיפול בנשק, בשמירה, בליווי שיירות וכו' ואחר-כך השתתף בהגנת המקום נגד הפולשים המצריים. תוך כדי הפצצת מטוסי האויב יצא להציל את רכוש המשק. ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948), בעומדו מוכן לפקודה ליד המקלט של המטה, נפגע מפגז שנפל בקרבתו, ופצוע קשה כוסה בעפר המכתש ורק רגלו נשארה בחוץ, וכשהוצא ממפולת העפר שוב לא היתה בו רוח חיים. אהרן הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות ביד מרדכי.