דגן, יצחק

בן אברהם וטובה. נולד ביום ח' בכסלו תש"ב (28.11.1941) בפתח תקוה. למד בבית הספר היסודי על שם הס והשלים את לימודיו בבית הספר לדוגמא בנוה עוז. לאחר מכן למד בבית הספר החקלאי "כנות" וסיים שם את לימודיו לאחר ארבע שנות לימוד. בחריצותו ובאחריותו מצא את מקומו בבית הספר החקלאי, היה עובד טוב במשק וחבר טוב לרעיו. בנובמבר 1959 גויס לצה"ל ושירת בחיל קרבי. בחופשותיו, בבואו הביתה, היה מספר בהתלהבות על חוויותיו הרבות בצבא ועל נופי הארץ השונים אשר עבר אותם ברגל. לאחר שעבר בהצטיינות קורס מ"כים נשלח לבית ספר לקצינים, וגם שם סיים את הקורס בהצלחה. בבית ספר זה שירת אחר כך כמדריך ופקודיו ציינו תמיד את יחסו החם והלבבי אליהם. אחרי שש שנות שירות השתחרר, עבד תקופת זמן במשק של הוריו ואז פנה ללימודים. אחרי שהשלים את בחינות הבגרות עבר ללמוד בקורס ערב של הטכניון בתל אביב. כעבור שנה, לאחר שלא נתקבל לטכניון, המשיך בשיעורי הערב מתוך תקוה שיתקבל ללימודים בשנה שלאחריה. בפרוץ מלחמת ששת הימים חל שינוי בתכניותיו. את המלחמה עשה עם חבריו הצנחנים, החל מכיבוש נבי סמואל, בית הספר לשוטרים בירושלים ועד לרמת הגולן. עם תום הקרבות עזר במקצת במשק הוריו – ואז החליט לשוב לצבא כי טען: "הצבא זקוק לאנשים בעלי הכרה ורצון, המוכנים לתת ולתרום את הכל בלב שלם". תמיד היה נמשך למכונות ובייחוד לטרקטורים והוא ידע לפרק מכונית לחלקיה ולהרכיבה מחדש. לכן רצה להחליף את מקצועו הצבאי ולהצטרף לפלוגת טנקים, אשר בה קובע הרבה גם הידע הטכני. הוא עבר קורסים בפיקוד ומצא את מקומו בחיל השריון רוב הזמן ישב בסיני ומזה ימים רבים על גדות התעלה. הוא היה מסור לתפקידו בכל לבו וכשהיה מגיע הביתה אחת לשבועיים, אל רעייתו ואל בנו, היה מדבר על הסיפוק הגדול שהוא מפיק מכל מה שהוא נותן למדינה. כשהיה בא לחופשות היה סר גם להוריו, כשבנו על זרועותיו והוא מלא אושר וקורן מחיוכים. היה תמיד אופטימי ובז לסכנות. ביום י"ד בסיון תשכ"ט (31.5.1969), נפל רב-סרן יצחק בהפגזה יחד עם נהגו, כאשר חשו להציל טרקטוריסט, שנפצע בעבודת ביצורים. הניח אישה ובן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. חוברת לזכרו הוצאה לאור על ידי משפחתו ובית הספר החקלאי "כנות".