דגן (דהן), אברהם

נולד במרוקו ועלה לארץ-ישראל בתחילת מלחמת-העצמאות. מיד עם עלותו התגייס לפלוגה הימית (הפלי"ם) בגדוד הרביעי, גדוד "הפורצים", של חטיבת "הראל" של הפלמ"ח. יוסף שחר-"טוסקה" (שוורצמן), מפקד הכיתה בפלי"ם, מספר: "אברהם היווה עבורי אתגר, הוא היה מנהיג כריזמטי וסמכותי למגוייסי הפלי"ם שהגיעו ממרוקו. ערכתי לחיילי כיתתי מבחן טעינת ברן. הם היו חייבים לבצע הרמת הברן מהרצפה, טעינה, דריכה והנחת עין על הכוונת בתוך 4cשניות. אברהם ביצע את התרגיל ב-2.5 שניות. פנה אלי ואמר: "עכשיו נראה אותך". לא יודע איך הצלחתי לבצע את התרגיל בשנייה וחצי וכבודי עלה בעיניו". חבריו ליחידה זוכרים אותו כאמיץ לב מאין כמוהו ו"נראה היה כאדם השש אלי קרב". ביום כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948) יצאה מחלקתו של אברהם מסדני עלי והתמקמה במשלטים שבמרומי שער הגיא כדי להגן על שיירת אספקה שהתארגנה בחולדה בדרכה לירושלים הנצורה. השיירה הותקפה לא הרחק ממקום יציאתה, ומשהתברר שלא תגיע לשער הגיא ניתנה פקודה לכוח האבטחה לחזור לבסיסו; כשהחלו לסגת לכיוון הבסיס עלו ערבים על המשלטים וירו בכלי נשק אוטומטיים בכוח הנסוג. מפקד הכיתה, יוסף שחר-"טוסקה" (שוורצמן) מספר על הקרב בו נפל אברהם: "בפסגת נווה אילן יש מכתש כזה (משלט 2) בו שכבה כל הפלוגה עם כל הגדוד כ-200 איש, ולא נותר סנטימטר לשכב. וצולפים עלינו מהרכס שממול. תוך שאני נשכב במקום בו בחרתי, אני רואה את אברהם עומד שם ומחפש מקום. צעקתי לו: 'אברהם שכב, שכב על אנשים. שכב'. הוא לא שכב. הוא חטף כדור בשיפולי הבטן. הוא היה ההרוג היחידי בפעולה וההרוג הראשון של הפלוגה". אברהם הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית ענבים. אברהם היה הרוג הפלמ"ח הראשון שנקבר בקריית ענבים