דגן, אברהם

בנם-בכורם של אלימלך ולאה. נולד ביום י"ד בכסלו תרצ"ו (10.12.1935) בהרצליה. סיים שם את לימודיו בבית הספר היסודי על שם וייצמן. לאחר מכן למד שתי שנים ראשונות ב"תיכון חדש" בתל אביב וחזר להרצליה לסיים את לימודיו התיכוניים. היה חבר בחברה להגנת הטבע. מטעם משרד התיירות הוסמך כמדריך לטיולים. ארגן את חוג המשוטטים אשר בסניף "אגד", הקואופרטיב אשר אליו השתייך. בטיוליו החדיר למשתתפים את התלהבותו לארץ, לאתרים ולפינות החמד שבה ועשה את עבודתו מתוך אהבה ואחריות. היה חובב ספורט. גויס לצה"ל ביולי 1953, סיים קורס קצינים ואת שירותו הצבאי גמר כסגן. ירחים מספר לפני מערכת סיני שוחרר והוצב ליחידת מילואים. כיון שהיחידה, אשר אליה הוצב, לא השתתפה בקרבות, מיהר אל הגדוד והפציר בחבריו שיתארו לפניו את המערכה, ואכזבה גדולה היתה לו על שלא זכה להשתתף בה. חיילי מחלקתו היו בחלקם קשישים ממנו, מטופלים במשפחות ובבעיות פרנסה – והוא היה שותף לכל דאגותיהם ועשה כמיטב יכלתו לעזור להם ולהקל עליהם; הם מצדם החזירו לו נאמנות ואהבה עד שהפכו ל"חיילי דגן". שלא כמו במערכת סיני ניתנה לו האפשרות להשתתף במלחמת ששת הימים והוא שמח על כך ואמר למפקדו: "אני מאושר שהפעם אני ממש משתתף במלחמה". בקרב האחרון במובלעת לטרון ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), גילה אומץ לב, יזמה ותושיה ובו בקרב נגד יחידת קומנדו מצרית נפל. הניח אשה, שני בנים – ואשתו היתה בהריון בשעת נפלו; כשהשלישי נולד נקרא על שם אביו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. "אגד", בשיתוף פעיל של חברי סניף הרצליה ובשיתוף חיילי חטיבתו, הקימו חדר תרבות וספרייה על שמו בתחנת "אגד" הרצליה. גדודו הוציא עליון "במלחמת ששת הימים" לזכר נופליו – והוא ביניהם. במלאת שנה לנפלו הוציאה המשפחה בעזרת "אגד" ספר לזכרו הנושא את שמו.