דגון, אריה (הנריך צבי פישל)

בן גולדה וטוביאס. נולד ביום ג' בתמוז תש"ו 2.7.1946)) בפלטישן שברומניה. בשנת 1958 עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בקרית גת. את שנות התיכון הראשונות למד אריה בקרית גת ולאחר-מכן ב'נעורים' שליד נתניה. במשך לימודיו בלט אריה במיוחד בכישוריו במקצועות יצרניים, כגון מסגרות, מכונאות ונגרות. במאי 1964 התגייס אריה לצה"ל והוצב ביחידת נ"מ של חיל-התותחנים. עם גיוסו שירת בבסיס תל נוף בבסיס ההדרכה. בשנת 1966 נשא לאישה את מרים והם התגוררו באשקלון במשך שנתיים ולאחר-מכן עברו להתגורר בראשון לציון. אריה יצא לקורס קצינים בהיותו בדרגת רס"ל וסיים את הקורס בנובמבר 1968. עם סיום הקורס שובץ בבה"ד 1 ובמשך זמן קצר שימש כמפקד מחלקת צוערים. יש להדגיש כי רוב תפקידיו היו תפקידי פיקוד ביחידות-שדה. בשנת 1970 נולדה בתו הבכורה – רויטל. שנה לאחר מכן נולד בנו ערן ושלוש שנים אחר-כך בתו – רינת. אריה היה ידוע בהתחשבותו בפרט ובטיפוחם האישי וקידומם של חייליו וכן בעזרתו לשיקום חיילים טעוני-טיפוח. רוב זמנו הוקדש למערכת הצבאית וכן לטיפול בנזקקים, דבר אשר מנע ממנו לפעול בשאר העיסוקים האישיים החשובים לא-פחות. תוך כדי שירות צבאי עבר אריה את הבחינות המוקדמות והבגרות ואף סיים תואר ראשון במדעי החברה באוניברסיטת בר אילן. בשנת 1978 למד וסיים קורס לפיקוד ומטה. אריה היה נאמן באותה מידת נאמנות ולא הזניח אפילו לרגע את ביתו, כפי שנהג בביתו השני – צה"ל. על אריה נהגו לומר כי ביצע את הנושאים והמשימות שהיו באחריותו בשלמות מרבית ותמיד ידע לברור את הטפל מהעיקר, כל זאת עם שמחה בלב. עליו נאמר: "תמיד עם חיוך על השפתיים, חמימות ותשומת-לב ואחריות חובקת. הראשון שפתח את הבסיס והאחרון שכיבה את האור". ומשפחתו מציינת: "איש צבא מובהק". ביום ו' באב תשמ"ה 24.7.1985)) נפל סא"ל אריה דגון בעת שירותו הצבאי, בהידום לבו לפתע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון לציון. השאיר אחריו אישה, הורים ושלושה ילדים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "במסגרת כל תפקידיו קיבל אריה שבחים אין-ספור על ביצועיו, שתרמו רבות לרמתו של חיל-האוויר. הוא הצטיין בחוש הומור וביחס לבבי וחברי כלפי פקודיו ומפקדיו והיה אהוד מאוד על כל מכריו"