דגון, אברהם (“רמי”)

בן בועז ופנינה. נולד ביום כ"ה בניסן תש"י (12.4.1950) בגבעתיים ולמד שם בבית הספר היסודי על שם א"ד גורדון. מורי בית הספר היסודי עמדו על כשרונותיו ועל תכונותיו המצוינות וראו בו כתלמיד נבון ומחונן. מגיל תשע היה חבר בתנועת "הצופים" בגבעתיים, בה התחנך ועסק בפעילות חברתית עד שגויס לצבא. הוא היה חרוץ בלימודים ופעיל בחברה ועשה יותר מחובתו כבן, תלמיד וכחבר בתנועה. כאשר סיים את לימודיו היסודיים התקבל לבית הספר התיכון על שם דוד קלעי בגבעתיים והמשיך את לימודיו במגמה הביולוגית. תחביביו העיקריים היו צילום, ספרות ומוסיקה, להם הקדיש את מירב מרצו הרוחני. עם זאת החל באותה עת גם להדריך קבוצות צעירים. פעילותו בתנועת "הצופים" והרצון "לשלב את המגל והחרב", כפי שכתב באחד ממכתביו, הביאו אותו לידי החלטה כי יעשה את שירותו הצבאי במסגרת הנח"ל. רמי גויס לצה"ל ביולי 1968 יחד עם חבריו לגרעין "רם". לאחר הטירונות נשלח לקורס חבלה. לפני סיום הקורס חלה רמי בצהבת, ולכן נבצר ממנו להצטרף לשאר חברי גרעינו, ששירתו בהיאחזות נח"ל גולן. רמי מצא דרך אחרת למימוש שאיפותיו והלך להדריך במסגרת החל"ת. הוא היה מרכז בשבט גאולה בחיפה והדריך קבוצת נוער מבית הספר הריאלי בחיפה, שבה השקיע את כל מרצו הרוחני. הוא פעל רבות יחד עם ראש השבט, שכתב להוריו: "היכרתי את בנכם אישית בהיותו מרכז השבט במשך מספר חודשים בלבד. הוא היה אצלי בן בית לעתים קרובות – – – שיתוף הפעולה שלו עם החניכים והמדריכים היה הדוק מאוד, לא רק בזמן הפעילות היומיומית אלא בטיולים, במחנות וכד'. הוא הגיע לשיא בעת ארגונו של השבט לג'מבורי העשירי של התנועה, שנערך בקיץ 1969 ביערות בן שמן ואשר תודות למרצו, יזמתו ועבודתו המסורה והברוכה זכה השבט בקבלת 'גביע הנהגת חיפה'. דעותיו והשקפותיו של רמי נוסחו במכתביו לאחותו. באחד המכתבים כתב לה: "אני משוכנע שמעטים מאתנו חסרים את יצר החיים, או את השאיפה לשלום. אך צריכים אנו להכיר בצדקת מלחמתנו, צריכים למתן את גילויי המיליטריזם אך איננו צריכים לפשוט את צווארנו לטבח. ואת, כחיילת בצבא, בצבא מיוחד כשלנו, צריכה להבין שאת נתבעת לתת מאישיותך ומחופשותיך למען המדינה והתביעה צריכה להיות פנימית מתוך הבנה שאת וכל החיילים מגינים על חיי אמהות, תינוקות וזקנים הרוצים לחיות בעולם טוב יותר, עולם של אהבה". לאחר תקופת החל"ת, כשעמד להישלח לשל"ת במבוא חמת ברמת הגולן, התמרמר רמי: "חל"ת ושל"ת אינם שירות". הוא החליט להיות "קרבי" יותר. הוא לחם ונשלח להיאחזות נח"ל גלגל ואז נפתח פרק חדש בחייו כחייל. תוך ימים אחדים התמנה רמי למזכיר ההיאחזות ומפקדיו מספרים כי היה חייל ממושמע, אדם אחראי וחבר נאמן. הוא שימש דוגמה לחריצות בעבודת הביצורים, בעבודות שדה, באימונים והיה מהימן ואחראי כ"מתווך" בין החיילים למפקדיהם. בתום מחצית השנה בנח"ל גלגל חזר רמי אל גרעין "רם" להמשיך את השירות במבוא חמה. הוטל עליו לעבוד בגן הירק והוא וחברו אלחדיף (שנפל אף הוא) היו מרכזי הירק. רמי התייחס לעבודתו כפי שהתייחס לכל מבצע ועבד במלוא המסירות והמרץ. בשל מחלה נאלץ לנוח ימים אחדים. אולם לבו לא נתנו לראות את הכל עובדים "ולחיות על חשבונם", ולכן החליט לנסוע לביתו בגבעתיים. בבית הציקה לו המחשבה שבמשק חסרות ידיים עובדות והוא יושב בביתו בעוד חבריו עובדים. והנה נזדמן טנדר של מבוא חמה בגבעתיים ורמי החליט לחזור למשק. אמנם היה לו אישור רשמי לנוח ממחלתו, אך הוא פעל לפי מצפונו וחזר, ובדרך מצא את מותו. הוא נפל ביום י"ז במרחשון תשל"א (16.11.1970) בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. ב"שלושים" לנפילתו הוציא קיבוץ מבוא חמה לאור חוברת לזכר רמי (ולזכר יצחק אלחדיף); לקראת יום השנה לנפילתו הקים שבט "גאולה" בחיפה ספריית הדרכה על שמו.