דבש, יעקב (יענקלה)

יעקב (יענקלה), בן אמיליה ואברהם, נולד ביום כ"ט בשבט תשי"ד (2.2.1954) בבאר-יעקב. הוא למד בבית-הספר היסודי של "אגודת ישראל" בבאר-יעקב ובבית-הספר היסודי על-שם ויצמן בחולון, ואחרי-כן המשיך ללמוד שם בבית-הספר התיכון "אורט". יעקב היה תלמיד מצטיין, חרוץ ושקדן, הקפיד על הכנת השיעורים, הרבה לקרוא, והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נמנה עם חברי מועדון "לאזרוס" בחולון וברבות הימים הדריך שם את בני הנוער – במלאכת-יד ובספורט. הוא היה חובב ספורט מושבע ובעיקר אהב שחייה. יעקב היה חברותי, קל להתיידד ונוח לבריות. הוא היה טוב-לב, איש סוד נאמן, רחק מריב וממדון ושקד על השכנת שלום בין ידידיו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות, ותמיד ידע להשתתף בצרתם של אנשים להטות אוזן לכל אדם ולסייע בעצה ובמעשה. מטבעו היה הגון, גלוי-לב ולבבי, כולו צניעות ופשטות, ענווה ויושר. כשראה צורך, מעולם לא היסס לומר דברי ביקורת אפילו היו הדברים קשים ומצערים. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד ודאג לשלומם ולרווחתם. יעקב גויס לצה"ל בתחילת מאי 1972 והתנדב לצנחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס מ"כים חי"ר. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. מפקדו סיפר עליו: "יעקב היה ממושמע למופת, דמות נערצת על פקודיו ודאג להם מאוד. כל משימה שהוטלה עליו, ביצע במלואה ותמיד ידעתי שניתן לסמוך עליו בלב שקט ובוטח". הוא הרבה להשתתף בפעילות מבצעית והוענק לו על כך "אות השירות המבצעי". בתקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים שכתב הביתה לא התאונן על האימונים הקשים ועל חיי השדה הקשים, שמא יצער הדבר את בני משפחתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם אנשי יחידתו לחזית בסיני, והשתתף בקרבות בעיקר נגד חיל רגלים של המצרים. באחד המרדפים אחרי אנשי קומנדו מצרים שנחתו באבו-רודס, נפצע בפניו מרסיסי רימון, נחבש אך סירב להישלח לעורף לטיפול. בקרב שהתחולל ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) ליד "החווה הסינית", נפגע יעקב בהתפוצצות פצצת מרגמה ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.