דברשוילי, מייקל

בנם של נטלה ונודר. נולד ביום כ"ו בסיוון תשמ"ח (11.6.1988) בחיפה. אח צעיר לשמואל ולרוזה (רוזי). יום היוולדו של מייקל היה היום המאושר בחיי המשפחה, יום מלא אור ואושר. הוא היה תינוק מקסים וילד יפה תואר, בעל עיניים שחורות עגולות ושיער מתולתל ארוך, הילד האהוב במשפחה והמפונק מבין האחים. את החוכמה שמייקל ניחן בה אפשר היה לראות כבר בגיל שלוש, כשדיבר בשטף וזכר מספרי טלפון ברציפות. בסקרנותו הרבה ניסה לפתוח כל דבר, ובכל פינה אפשרית היה אפשר למצוא אותו עם מברגים בידיו. מייקל התחנך בבית הספר היסודי "שפרינצק" שבקריית אתא והצטיין בכל התחומים הן הלימודיים והן החברתיים. הוא המשיך בחטיבת הביניים "רוגוזין – חטיבה א'" בכיתת ספורט. מייקל שיחק בקבוצת הכדורעף של קריית אתא, הקבוצה הייתה מוצלחת מאוד ומייקל אהב מאוד את הענף והצטיין בו. הוא סיים את לימודיו בתיכון "רוגוזין" שבעירו במגמת תקשורת, שבה התמחה בצילום טלוויזיה ושידור ברדיו. על הישגיו הגבוהים בלימודיו קיבל תעודות הצטיינות. באחת מכתבותיו של מייקל הוא ראיין שלושה נערים, אוהדים של שלוש קבוצות כדורגל שונות. הכתבה התפרסמה ב"ידיעותיכן" ובאתר האינטרנט של העיתון. בתקופת זו היה מייקל בשיא פריחתו מבחינה חברתית – מוקף בחברים ופופולרי בקרב הבנות. הוא אהב מאוד לרקוד, זאת הייתה אהבת חייו. חלומו היה ללמוד ולרקוד בצורה מקצועית. הוא אהב לבלות עם חברים במועדונים, להאזין למוזיקה, לצאת לטיולים. הוא גם נהנה לישון ארוכות, אך בסך הכול ניצל כל רגע אפשרי בשעות הפנאי שלי. אולי יותר מכול ניחן מייקל בכישרון לשחק. הוא היה מצחיק מאוד ואפילו בדרן – השהות לצדו הייתה חוויה מהנה ומעניינת לסובבים אותו, ומובן שהופיע בהצגות בית הספר ובטקסי סוף השנה. מייקל היה מעורב מאוד בפעילות חברתית ענפה: הוא עמד בראש מועצת התלמידים בבית ספר "רוגוזין", מתוך רצון לתרום למען שיפורם וקידומם של התלמידים, בית הספר ותנאי הלימודים. הוא התנדב בפרויקט "מיכאל", ובמסגרתו אימץ תלמיד צעיר ממנו וליווה אותו בכל דבר, כמו אח גדול. היה פעיל במאבק בתאונות הדרכים וקיבל תעודות הוקרה על תרומתו בשטח זה. הוא נטל חלק פעיל בתנועות נוער, בהתנדבות בקהילה, השתתף במועדוני ספורט ועוד. מייקל נבחר מתוך אלפי התלמידים בעיר להנחות את טקס יום העצמאות של קריית אתא מול שישים אלף צופים, תושבים ואורחים, בפארק המרכזי של העיר. משפחתו וחבריו היו כה גאים בו, "הלכנו עם הראש למעלה, שמייקל הוא בננו ואחינו". מייקל היה בטוח במסלולו בצבא. לא היה לו צל של ספק לגבי מה שהוא רוצה – להמשיך את דרכו של אחיו שמואל ביחידת "גבעתי". הוא רצה להיות קרבי ולתרום למדינה, הוא לא פחד. מייקל התגייס לצה"ל בנובמבר 2006– וההתרגשות הייתה גדולה הן בעבורו והן בעבור משפחתו האוהבת. הוא שובץ לשירות ביחידת חי"ר, נהנה משירותו והיה מיועד לקצונה, אולם תוכניותו נקטעו. מייקל נפל בעת מילוי תפקידו בז' באייר תשס"ז (25.4.2007) והוא בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. על מצבתו בחרה המשפחה לחרוט פסוק מתוך שמואל א', פרק ט' פסוק ב': "בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם".