דבי, צדוק

בן יחזקאל ואילנה. נולד ביום ג' באב תשי"ז (31.7.1957) בחיפה. למד בבית-הספר היסודי ע"ש יל"ג שבמקום והמשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים בבית-הספר 'עין הים'. את לימודיו התיכוניים השלים בבית-הספר התיכון עיוני-מקצועי 'שילה', במגמה חברתית. צדוק היה בעל אינטליגנציה גבוהה והצטיין בלימודים, בייחוד בתחומים האהובים עליו: ספרות, לשון ותנ"ך. היה בקי בתנ"ך, הרבה לצטט פסוקים מתוכו ואף השתמש בלשונו. גם בידיעת שפות רבות ניכר בו כישרון רב. אנגלית וצרפתית ידע על-בוריון, וערבית למד בזמנו הפנוי. הוא היה פעיל בתנועת 'הצופים', התנדב למשמר האזרחי באזור-מגוריו ונטל חלק בכל מסעות הגדנ"ע, במסגרת בית-הספר צדוק הרבה לכתוב שירה, התעמק בספרות ואף עסק בתרגום שירים לשפות זרות, כמו אנגלית, צרפתית וערבית. על-אף עיסוקיו הרבים מצא תמיד פנאי לעזור לחבריו. מעולם לא הפנה עורף לבקשת עזרה, ובייחוד היה קשור עמוק לבני-משפחתו. על-אף חברותיותו הרבה ורוחו הטובה והעליזה היה מסוגר בתוך עצמו ולא מיהר לפתוח את לבו בפני הבריות. את הפתרונות לבעיותיו האישיות היה מוצא בתוך עצמו, ופורקן להן היה מוצא בכתיבת שירה. באוגוסט 1976 גויס צדוק לצה"ל והוצב לחיל-הקשר. לאחר הטירונות השתלם בקורסים שונים. ביום י"א בתשרי תשל"ט (12.10.1978) נפל בעת מילוי תפקידו ברמת הגולן. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "צדוק היה דוגמה ומופת לחייל טוב, והוא היה מוכן לתת הרבה מעל ומעבר לנדרש ממנו". משפחתו תרמה ספרייה תורנית על-שמו לבית-הכנסת 'שער השמיים' שבחיפה, להנצחת זכרו.