דביר (ריבקינד), יעקב

בנם בכורם של אברהם ולאה. נולד בפתח תקוה ביום א' באב תש"ג (2.8.1943), כבן למשפחת ותיקים בפתח תקוה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי על שם א"ד גורדון כבוגר המחזור הראשון. לאחר שנתיים של לימוד בבית הספר התיכון על שם ברנר בפתח תקוה החליט לנסות את חיי הקיבוץ ועשה שנה אחת בבית הספר התיכון של משמר העמק. בדרכו להגשמת שאיפתו להיות עתונאי, נאלץ לנטוש את לימודיו בקיבוץ, והמשיך בבית ספר אכסטרני כדי לזכות בתעודת בגרות. הוא היה עלם תוסס ונמרץ, טוב לב וישר דרך, רגיש במיוחד לצדק ולחם למענו בעקשנות. הוא היה סמל למסירות, ריעות ואהבת משפחתו ושאף להיות חייל ולוחם למען המולדת. יעקב גויס לצה"ל במאי 1961, מיד לאחר בחינות הבגרות. הוא עמד בהצלחה בקורס מפקדי כיתות ודרש בתוקף לשרת ביחידה קרבית ולבסוף הוצב לחטיבת "גולני". אור ליום י"א באדר ב' תשכ"ב (17.3.1962), ימים ספורים לפני יציאתו לקורס קצינים, תקף צה"ל את מוצבי הסורים בנוקיב שחזרו ותקפו דייגים ישראליים בכנרת. מפקד החטיבה סא"ל מוטה גור אמר שכשנתבקשו מתנדבים לתגבר את הכוח התוקף, התנדב יעקב בשמחה. במהלך הקרב עלה הזחל"ם של יעקב על מוקש אך הוא לא נפגע. בהמשך הפעולה נצטווה יעקב לפנות מוקשים. הוא עשה זאת בעזרת כידון ושוב לא נפגע. בזמן הנסיגה, לאחר תום הפעולה, עוד ראוהו חבריו, אך מיד החלה הפגזה כבדה ומאז נעלם ואין איש יודע מה עלה בגורלו. יש שתי סברות: האחת, שיעקב נפגע מפגיעה ישירה של פגז ולכן לא מצאו הכוח שסקר את המקום פעמים אחדות תוך חירוף נפש. הסברה האחרת – שנפצע, נשאר בשטח ונפל בשבי הסורים. כדרכם, טענו שאין הוא בידיהם. אלי כהן הי"ד, כפי שסופר בספר על חייו עשה מאמצים רבים לגלותו בבתי הכלא הסורים אך לא העלה דבר. הורי יעקב אומרים כי לו היה צריך יעקב לבחור את דרכו מחדש, לבטח היה הולך באותה הדרך. בחלקת הנעדרים בבית הקברות שעל הר הרצל בירושלים הוצבה מצבה לזכרו. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.