דביר, אסא
בן יוחנן ומרים. נולד ביום כ"א בתשרי תשט"ו (18.10.1954) בקיבוץ להבות-הבשן שבגליל העליון. למד בבית-הספר היסודי שבקיבוץ. היה ילד בלונדיני, 'עקשן כמו פרד'. הוא התנהג כאילו ידע כל דבר יותר טוב מחבריו הקטנים והתוכח עמם בלהט. בכיתה קראו לו 'פרופסור', ספק בלגלוג ספק ביחס של כבוד, כי אכן היה ילד מחונן. מבחינה פיסית לא היה אז מן המצטיינים. מבית-הספר היסודי עבר אסא למוסד החינוכי 'עינות הירדן' שליד קיבוץ עמיר אותו סיים בהצלחה כעבור שש שנים. על פרק-זמן זה של לימודיו מעיר אחד ממוריו: "קשה היה להתמודד עם אסא; להיכנס לכיתה וללמד אותו – היה אתגר תמידי. הוא לא נתן מנוח, עד שהשאלות המטרידות אותו יבואו על פתרונן. כל דרכו היתה חיפוש. עצמאי, בלתי-תלוי, מקורי. הוא מרד בשבלונות, לא היה מוכן לקבל 'פרה קדושה'… שעה שצצה בעיה לימודית חדשה – תיכף באה תשובתו; על-הרוב היתה נבונה, אף מקורית… תמיד עדין-נפש, מוכן לעזור, נותן כבוד לבריות וזוכה לכבוד מהן. לב חם פעם בו, וכל בעיות העולם היו קרובות לו; הוא היה 'בעניינים' – וזאת מבלי ללכת רכיל…" כל רגע היה לאסא יקר מפז. לא ישב בחיבוק-ידיים. לרוב היה עסוק בפעילויות שונות בחברה ובמוסד החינוכי, או בתנועת 'השומר הצעיר' שהיה חבר נאמן בה. מצא עניין בתחומים רבים – מוסיקה (בעצמו פרט בגיטרה), ספורט, 'משחק המלכים'. צעדות הגליל וגם צליחת הכנרת וכן טיולים שהקנו לו חוויות רבות. משהתקרב מועד גיוסו לצבא, ביקש להתנדב לחיל-הים ולהיות 'איש-צפרדע' – תפקיד המחייב לא רק מאמץ גופני עליון, הסתכנות תמידית ותעוזה עילאית אלא גם ריתוק האדם לשירות של שנים לא-מעטות. ואמנם, אסא נתקבל ליחידה התנדבותית של חיל-הים. אך אז החליט על הליכה לשנת-הדרכה בתנועה. הוא דחה את שירותו הצבאי והתחיל להדריך בסניפי רחובות ואשקלון. בשנת ההדרכה התגבש רעיון להקים קיבוץ צעיר ואף הצטרף אסא לגרעין נח"ל 'סמר' ועשה של"ת מוקדם בקיבוץ יטבתה ובקיבוץ חצור שבדרום. לאחר-מכן – במרס 1975 – התחיל בסדרת-טירונות של שלושה חודשים. ביקש לחזור לגרעין, שהתיישב בערבה ושהיה במידה רבה ילד-טיפוחיו – אבל בזכות כישוריו הוחלט לשלוח אותו לקורס-מ"כים. אופיו של אסא לא היה בנוי למשטר צבאי קשוח, עם-זאת השתלב בקורס בלא-דופי, עלה בביצועיו על רבים מחבריו-לנשק וסייע לנחשלים. מקרה-אסון שם קץ לחייו העשירים בחוויות ובחלומות. אסא נפל בעת מילוי תפקידו – ביום כ"ח באלול תשל"ה (3.9.1975). הובא למנוחת-עולמים באדמת להבות-הבשן. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. מפקדו של אסא כתב למשפחה השכולה: "אסא ז"ל זכור למפקדיו ולחבריו כחבר טוב לנשק, גבר צעיר, אך בעל דעות עצמאיות ומגובשות ויודע להביע דעותיו ולעמוד עליהן בעקשנות. אי-לזאת, לא היה אולי נוח תמיד למפקדיו כחניך בקורס-מ"כים, אך אלה ידעו להעריכו על עצם תכונתו זו. אסא ז"ל עשה מאמץ כן ואף הצליח להשתלב במסלול הפיקוד, למרות שבאופיו ובאורח-מחשבתו הסכים יותר עם הצורך מאשר עם התוכן והמהות". קיבוץ להבות-הבשן הוציא חוברת לזכרו.