דאנש, ישראל

ישראל, בן יפה ורחמים, נולד ביום כ' בטבת תשי"ד (26.12.1953) בקסטל שבפרוזדור ירושלים. כשהיה בן חמש שנים עבר עם הוריו לגור בגדרה. לאחר כשלוש שנים עברה המשפחה לגור בשכונת התקוה שבתל-אביב, ושם למד בבית הספר היסודי "עמיאל". את לימודיו התיכוניים החל ישראל בבית-הספר התיכון-מקצועי "תורה ומלאכה" בתל-אביב, במסלול המסגרות. עם תום לימודיו ביקש להשלים את הידע במקצועו ולמד בבית-הספר לטכנאים בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו בהצלחה וזכה לתואר טכנאי-מתכת. מילדותו היה ישראל דתי וירא שמיים, ומוריו ומקורביו שבחו אותו מאוד על אמונתו העמוקה ועל ידיעתו המקיפה בספרי הקודש. משהתבגר החל מקדיש זמנו גם לפעילות גופנית, נוסף על הפעילות הרוחנית. הוא עסק בספורט ובעיקר אהב את ספורט הרמת המשקולות. כדי להגיע להישגים בתחום זה התאמן במסגרת אגודת "מכבי" בתל-אביב, באורח סדיר. הוא היה בעל נפש רגישה, – התעניין באמנות הציור, ידע ליהנות מתמונות יפות ולהעריך מעשי אמנות בכלל. ישראל גויס לצה"ל בראשית פברואר 1972 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס חבלה, בקורס מ"כים ובקורס למש"קי חיל-ההנדסה, הוצב ביחידת שדה של חיל ההנדסה בתפקיד מש"ק פלסים. הוא נחשב מפקד מעולה ביחידתו, היה חייל מסור ואחראי וזכה להערכתם של חייליו ושל מפקדיו, בעיקר בשל דבקותו באמונתו. בזמן חופשותיו נהג ישראל לעבור לפני התיבה בבית-הכנסת של השכונה, שכן ניחן בקול ערב והיה אהוד על כל שכניו ומיודעיו. במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. הוא יצא בשלום ממוראות המלחמה, אך ביום כ"ב בכסלו תשל"ד (17.12.1973), באזור שממערב לתעלה, צפונית לק"מ ה-101, עלה ישראל על מוקש ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.