דאודי, מרדכי
מרדכי, בן סוליקה ונסים, נולד ביום כ' בטבת הת"ש (1.1.1940) בקזבלנקה שבמרוקו, ועלה ארצה בשנת תשי"ג (1953). במרוקו למד חמש שנים בבית הספר "לשון התורה" ועם עלותו ארצה המשיך את לימודיו, תחילה בבית-הספר "ימין אורד" ואחר כך בכפר יוליאנה. עם סיום חוק לימודיו התקבל לחברת נוער באחד הקיבוצים ושם התגורר עד שהגיע מועד גיוסו לצבא. מרדכי היה פעיל מאוד בין חבריו, ואהב לעסוק בספורט בפרט בהתאגרפות. כוחו הגופני הרב היה לו לעזר בביצוע עבודות שונות שהוטלו עליו בקיבוץ, ואת כולן מילא לשביעות רצון האחראים. מרדכי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1958 ושירת כנהג ביחידת משטרה צבאית. כיוון שמפקדיו היו מרוצים מעבודתו ומהתנהגותו המליצו לקבלו לשירות קבע לשנה נוספת. כאשר שוחרר מצה"ל נשא לו לאישה את חברתו כמיל והקים אתה את ביתו בחיפה. הוא החל לעבוד כנהג במשרדי הביטוח הלאומי, אחרי-כן התנדב לשרת תקופה מסוימת במשמר הגבול ובשירות בתי-הסוהר ותקופה מסוימת אף עבד כאזרח בצה"ל. במרוצת הזמן נולדו לו שני בנים ושתי בנות. מרדכי היה בעל למופת, אב אוהב ואיש משפחה מקסים. הוא השתדל בכל מאודו לתת למשפחה את כל מחסורה. בשירות המילואים עבר מרדכי הסבה לחיל הרפואה והיה לנהג-חובש. בזכות מיומנותו הרבה קראו לו מפקדיו פעמים רבות לשירות מילואים מיוחד בתנאי קבע. מאהבתו למולדת ומהכרתו בחשיבות עבודתו ותפקידו יצא מרדכי לשירות המילואים בסיפוק ובשמחה. במלחמת יום הכיפורים מילא את חובתו בנאמנות ובמסירות למופת ופינה פצועים תחת אש ורבים מהם חבים לו את חייהם. בתקופת מלחמת ההתשה היה מרדכי עדיין בשירות מילואים פעיל כנהג-חובש. ביום ב' בניסן תשל"ד (28.3.1974), נפגע האמבולנס שלו בדרכו לפנות פצועים בעת הפגזה על מוצב הפיתולים בחרמון, ומרדכי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, אב, אם חורגת, אחים ואחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו כי מרדכי "הוכיח אחריות רבה ורצון לבצע כל אשר הוטל עליו. הוא פינה פצועים תחת אש. חבריו ליחידה הוקירוהו והוא היה מקובל על כולם".
