גרשטיין, אלינה

בת בטי ולאוניד, נולדה ביום י"ג בניסן תשל"ח (20.4.1978) במוזיר שבברית-המועצות (בלרוס), אחות לאלכס. אלינה עלתה לארץ עם משפחתה בנובמבר 1989. המשפחה השתקעה באשדוד, ואלינה למדה בבית-הספר היסודי 'אילנות' ובבית-הספר התיכון מקיף א' במגמה למינהל. אלינה נקלטה היטב בארץ ורכשה במהירות את השפה העברית בזכות כשרונה הנדיר לשפות. אלינה היתה נערה חברותית מאוד ומקובלת על חבריה הרבים, שנהגו לכנותה בחיבה "אלין", "אלינוש" ו"אלה". היא היתה קשורה מאוד לבני משפחתה ובאופן מיוחד לאחיה הצעיר אלכס, שתמיד דאגה לו וחשה אחריות כלפיו. אלינה היתה נערה מלאת מרץ ושמחת חיים, והחיוך לא מש משפתיה אף ברגעים קשים. היא אהבה לבלות, לרקוד ולשיר, היטיבה לנגן בפסנתר ואהבה מוזיקה מכל הסוגים. גם קולנוע, ספרות ואמנות נמנו עם תחביביה. אלינה התגייסה לצה"ל בנובמבר 1996 ובתום הטירונות החלה את שירותה כפקידה בעוצבת 'עציון' בפיקוד המרכז. תחילה שירתה באג"ם ואחר כך באפסנאות, בתפקיד שאיפשר לה לבטא את שליטתה יוצאת הדופן במחשב. אלינה היתה חיילת אחראית, שביצעה את תפקידיה על הצד הטוב ביותר תוך הפגנת מסירות אין-קץ, והיתה לדמות מרכזית ביחידה מבחינה חברתית. היא בלטה בנכונותה לעזור לסובבים אותה בכל עת וסייעה לחיילים חדשים שהגיעו ליחידה להשתלב בחברה. כמו-כן, נהגה להביא לביתה בסופי שבוע חיילות, שהיו להן בעיות אישיות והיא סייעה להן לפתור את בעיותיהן. אלינה נפלה בעת מילוי תפקידה ביום כ"ב בכסלו תשנ"ח (21.12.1997), והיא בת תשע- עשרה. גם במותה המשיכה לסייע לזולת, ואיבריה הושתלו בתשעה אנשים, שחייהם ניצלו הודות לה. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל. אלינה הותירה אחריה הורים ואח. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשדוד.