גרשוני, רונן

בן טובה ואליעזר. נולד ביום י"ג בטבת תשל"ה (27.12.1974) בבת ים, אח לענת. משנותיו הראשונות היה רונן ילד סקרן מאוד וערני, ששאף לדעת ולהבין הכל. כאשר ביקר בגן, הגננת הוקסמה ממנו ונשאה דברים בשבחו. היה בעל מזג נוח ותמיד ביחסי חברות טובים עם חבריו הרבים. רונן חיבב בעלי-חיים וגידל באהבה את כלבתו מוקי. רונן למד בבית-הספר היסודי "מולדת" בבאר שבע, ובבית-הספר התיכון המקיף ו', במגמה הריאלית. נער עתיר כשרונות, חריף ושנון, שבלט באישיותו המיוחדת. התבלט במיוחד במתמטיקה ובמדעים. את לימודיו סיים בהצטיינות. מנהלת בית- הספר התיכון בו למד, תיארה את דמותו הייחודית: "רונן היה משהו מיוחד. תלמיד מצטיין ואדם למופת. … הוא היה מהתלמידים המובילים, ועם זאת לא גילה כל יהירות. בכל שנה, כשהיה מקבל תעודת הצטיינות, דרש לקבלה בחדרי הפרטי, ולא לפני כל חבריו. היו לו ציפיות גבוהות מעצמו ויכולת גבוהה להגיע להישגים. תרומתו לחברה ולמדינה יכולה היתה להיות גדולה. … רונן היה בעל אופי חזק, אדם רגיש, מחושב ועם המון שמחת חיים. האב, כיושב ראש ועד ההורים של בית-הספר שימש לרונן מודל לחיקוי". החברות היתה בעיני רונן ערך עליון. שמח לעזור, מבלי שהתבקש ושלא על מנת לקבל פרס. היה מוקף בידידים רבים וחברים אוהבים. ילד למופת וחבר נפלא. רגיש, עדין ובעל נפש חמה. רונן נתן כבוד להוריו והיה אח אוהב לאחותו הבכורה, ענת. בעתותיו הפנויות שיחק כדורסל ובחופשות הקיץ יצא לעבוד. הוא עשה חיל בעבודתו וזכה להערכה רבה בשל נכונותו ואישיותו המקסימה והכנה. את משכורתו ידע לכלכל בתבונה, ובעזרתה קנה לו מחשב אישי ואף למד נהיגה. לפני גיוסו לצה"ל, עבר רונן מבחנים פסיכומטריים וקיבל ציונים גבוהים. במחצית חודש אוגוסט 1993, גויס רונן לשירות חובה בצה"ל והוצב לחיל השריון. הוא עבר בהצלחה את מסלול הטירונות, נשלח להמשך הכשרתו החילית בקורס "מקצועות", וסיים אותו בציונים גבוהים. רונן קיבל דרגת רב"ט, יצא להמשיך את מסלול חיל השריון באימוני הצמ"פ (אימון צוות-מחלקה-פלוגה) ונבחר לצאת לקורס מפקדי טנקים. לדברי מפקדיו, בלט רונן ביכולת מקצועית גבוהה. היה חייל למופת, ממושמע, יסודי ומקצועי, בעל רמה אישית גבוהה ומוסר עבודה גבוה, ובעל פוטנציאל פיקודי לקצונה. לדברי חבריו לקורס המט"קים, היה רונן איש צוות שריון גאה, חדור במוטיבציה להגיע להישגים גבוהים בסיום הקורס, ולהיות מפקד טנק וקצין. מפקדו ציין, כי במהלך סוף השבוע האחרון בקורס עבר רונן בוחן, אשר היווה מבחן עיוני מסכם. בבוחן זה נחל הצלחה רבה והיה לאחד ממצטייני הפלוגה. באחת משיחותיו עם אביו, התבטא רונן: "אני אהיה מפקד קשוח. אדרוש מחיילי את המקסימום. אך יחד עם זאת, אדאג לחיילי ואשמור עליהם, כאילו היו ילדי". ביום ד' בתמוז תשנ"ד (13.6.1994), נפל רונן בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים ואחות. בן תשע עשרה וחצי היה רונן בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. במכתב ניחומים לבני המשפחה כתב מפקד היחידה: "רונן היה חייל בעל מוטיבציה רבה ורצון עז להצליח בקורס מפקדי טנקים. הוא היווה סמל ומופת לחניכי הפלוגה בנחישות ביצועיו ואיכותם". לזכרו, כתבה אמו את השורות הנפתחות באותיות שמו של רונן: "רוחו איתנה נפשו אצילה // וחיוכו המקסים ומלתו הטובה // נכונו תמיד לכל מי שבמצוקה // נר של תקווה תמיד החזיק // גם את החורף הפך לאביב / / רוח קדים או רוח סערה / / שלוות נפשו לא ערערה // ועליו לסמוך תמיד אפשר / / נתן כתף תמיד עזר / / ידעו כולם – הוא נהדר !!!"