גרשוני, נתנאל (“נתי”)

בן זקונים להוריו יאיר וחנה. נולד ביום כ"א באלול תשי"ב (11.9.1952) בחיפה. למד בבית הספר היסודי בנצרת עילית ומכיתה ח' עד כיתה י"ב למד בבית הספר הריאלי בחיפה. בבית הספר התיכון החל את פעילותו ב"צופים", כמדריך קבוצת צופים בפרבר חיפני. בכיתה י"א הגביר את פעילותו והיה מן המארגנים והמנהיגים שבקבוצה. יחד עם זאת פעל במסגרת בית הספר, בוועדות שונות, וביניהן בוועדת החוץ, בה קיים קשרים חברתיים רעיוניים עם בתי ספר שונים בארץ. בכיתה י"ב עשה נתי ליצירת גרעין מגובש, שיצא לקיבוץ במסגרת הנח"ל לנח"ל-ים. לפני היציאה שימש כמזכיר הגרעין, יזם וערך את עיתון הגרעין "טיף-טף". נתי היה חביב, טוב לב, חייכן נדיב ומבין, ולא פלא שכל רואיו אהבוהו וכיבדוהו. בזכות תכונות אלה, שהיו תשתית אופיו, היה נתי מאושר עם עצמו, שליו, בוטח ומציאותי. הוא הסתפק במה שיש לו, היה מפוכח והשרה ביטחון על סביבותיו. הוא השכיל לנצל עד תום כל דקה ודקה משעות היום. סדר יומו לא חולק לשעות שלימות, אלא לרבעי שעות ולדקות, ולא מתוך כפייה, אלא מתוך יכולת עשייה, ומתוך מציאת דרכים רבות להתעסקות, המחייבות ניצול הזמן באורח הגיוני. הישגיו בלימודים היו גבוהים מן הממוצע ובתום לימודיו בבית הספר התיכון זכה בפרס הצטיינות. בראש כל עיסוקיו של נתי עמד העיסוק בבני אדם: בני משפחה, חברים, מורים, ילדים, שכנים, עוברי אורח וכו'. עם כולם היה לו שיג ושיח. התעניינותו זו בבני אדם נבעה, כנראה, מיכולת מנהיגות רבה ומהיותו מצוי, מעורב ומעוניין בענייני הכלל. כל אשר עשה נתי, עשה מתוך דחף עצום לפעול למען הזולת: לתקן, להוסיף, לייפות, להבין ובעיקר לפעול. וכל אלה מלווים בחן, בצחוק ובבדיחות הדעת הטובה, הנלבבת. הייתה בו חמימות רבה שנשתקפה מתוך עיניו החומות, הטובות והמבינות ולוותה תמיד בחיוך נלבב. הוא גויס לצה"ל בשבוע השלישי של נובמבר 1970. ביום א' בכסלו תשל"ב (19.11.1971), שנה לאחר גיוסו, נפל בעת מילוי תפקידו והוא בן תשעה עשרה בלבד. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. חברי הגרעין בקיבוץ בארי (ליד רצועת עזה) הוציאו לאור ספר לזכרו