גרשון, משה (מואיז)

בן גרסיה וחיים, נולד ביום ד' בתמוז תרפ"ח (22.6.1928) בעיר פלבן, בולגריה. הוא למד בבית-ספר עממי ובגימנסיה, ברשת החינוך העברי שהיתה קיימת אז בבולגריה, והיה מדריך וראש קן "השומר הצעיר". בשנת 1946 ויתר על הקריירה המדעית שהועידו לו הוריו במשאלותיהם ועלה לחיי עבודה והגשמה בארץ. הוא הצטרף לגרעין "במבחן" בקיבוץ דן והתמחה בו במלאכת האפייה ובעבודות אחרות. במכתבים להוריו התלוצץ על תפיסת-החיים הישנה שלהם, ברצותם לראותו רופא או מהנדס וכאן היה לאופה ואולי גם יעלה לדרגת סבל. "כי התרופה של העם שלנו, שחי מאות שנים חיי גולה, התרופה היחידה היא העבודה, העמל". משעבר בעקבות הגרעין לקיבוץ יחיעם נתן את מיטב כוחו לבניית מדרגות הקרקע, לסלילת הכביש, וליציקת הבריכה והבניינים הראשונים. היה מעיין שופע ידיעות בספרות ובמדע, עליז בחיי החברה ורציני לגבי חובותיו, שוחר הטוב והיופי, קפדן בדרישותיו מחבריו ובראש וראשונה מעצמו לשיפור סדרי החיים ולמילוי החובה. בעל כושר אמנותי בהצגות מבדחות ובעל נפש פיוטית בהתרשמותו מהדר ההווה והעבר של הנוף והסביבה ובהבעת רשמיו בעל-פה ובכתב. כמגויס בחי"ש ביחיעם השתתף בשמירה ובהגנה על הקיבוץ ושם, ביום ט' בשבט תש"ח (20.1.1948), נפל בשירותו כמקשר בין העמדות בשעת ההתקפה הראשונה על המקום. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. זכרו הועלה בקובץ "לזכרם" שהוציא קיבוץ יחיעם לזכר מגיניו.