גרעיני (גרנרו), אמיר (אנדרי)
בן מרסל וסנה. נולד ביום י"ט בשבט תש"ח (30.1.1948) בבוקרשט בירת רומניה. למד בבית-הספר היסודי על שם ניקולאי בלציסקו בבראילה. אנדרי גדל בבית של אינטלקטואלים יהודים, בעל מסורת של רופאים ורוקחים, שהיה ספוג גם מסורת יהודית, עקרונות מוסר ואהבה אין קץ לעם ולארץ המובטחת. הוא היה נער בריא ברוחו, עליז ומחונן ומילדות נשא את נפשו להיות רופא ולהביא מרפא לזולת. עתיד זה מילא את לבו ושאיפה זו השתלבה בהזיותיו בעודו בבראילה, שהייתה אז מרכז הקנאות הקומוניסטית, בחזון לימוד הרפואה על הר הצופים. את ההר הזה הכיר לפרטיו מסיפורי סבא. עוד בהיותו בבראילה למד אנדרי עברית, וביום הגיעו למצוות אף עלה לתורה. בשנת 1961 עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בנתניה. שם למד בבית ספר יסודי וסיים את לימודיו בהצטיינות. אחרי כן המשיך לימודיו בבית הספר התיכון על שם טשרניחובסקי בנתניה, במגמה הריאלית, אך מעולם לא זנח את חלומו להיות רופא. בבית הספר התיכון היה פעיל בגדנ"ע, שיחק בכדורגל ובכדורסל בקבוצת הכיתה והשתתף במירוצים ארוכים. הוא היה אוהד נלהב של "מכבי" נתניה ובכל שעה פנויה יצא לחזות בתחרויות. בשעות הפנאי אהב "להשתעשע" בתשבצים, אך בעיקר התעמק בקריאת ספרי היסטוריה וספרות רפואית. אנדרי נקלט עד מהרה בין בני גילו הצברים ואף עיברת שמו מאנדרי גרנרו לאמיר גרעיני. היו לו תחביבים רבים אך בעיקר אהב את הטיס ואת כל הקשור בתחבורה אוירית, אף זאת מתוך הזדהות עם צורכי עם ומולדת במצור. בין זכרונותיה של אמו שמורה אחת השיחות עמו על עתידו, עת אמר לה: "לא אצא להשתלמות בחוץ לארץ, בטרם אשרת כרופא בישוב ספר", שהרי עבודת הרופא הייתה שאיפה שטיפח עוד מילדותו. אך הוא לא זכה ללמוד רפואה, אף על פי שעמד בהצלחה בבחינות הקונקורס. מועד קבלתו נדחה ובינתיים יצא לשרת בצבא. אחרי גיוסו לצה"ל, בנובמבר 1969, רצה מאוד לשרת כטייס בחיל האויר אך משלא יצא הדבר לפועל הוצב לתותחני נ"מ. בזכות אהבתו את השלמות, היה חייל למופת. הוא היה אהוב מאוד על חבריו לנשק ומכובד על מפקדיו. הודעת האוניברסיטה על קבלתו ללימודי הרפואה הגיעה כבר לאחר שנפצע, כתוצאה מהפצצת אויב, בסוף אפריל על גדות התעלה. ביום כ"ב בניסן תש"ל (28.4.1970), ימים אחדים אחרי שנפצע, מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. לזכרו ועל שמו של אמיר מוענקת מלגה לסטודנט לרפואה, בלשכת בני ברית, שבי ישראל, בנתניה.
