גרנק (גורן), יעקב-דב

בן פנינה וראובן-זאב, נולד בתשעה באב תרפ"ג (22.7.1923) בעיר לודז', פולין, בן לסוחר אמיד. עד שנתו החמש-עשרה למד בבית- ספר תיכון-מקצועי. מנעוריו היה חבר בית"ר, הצטרף אחר-כך לאצ"ל ושאף לעלייה. בינתיים פרצה מלחמת-העולם השנייה, והוא, בן ה16-, התנדב להגנת ווארשה, שירת בפלוגת קומנדו וחיסל מארבי אויב. באחת מפעולותיו הנועזות נשבה בידי הגרמנים, אך נמלט, כאשר קפץ מתוך הרכבת, בהיותה עדיין על אדמת פולין. יעקב הגיע לווילנה, הספיק להשתלם בבית-ספר למכונאות והיה בין הפליטים שהורשו על-ידי המשטר הסובייטי לעזוב את ליטא ולעלות לארץ. נסע למוסקבה ודרך תורכיה הגיע בשנת 1941 לארץ במסגרת "עליית-הנוער". בארץ הצטרף תחילה לפלוגת בית"ר בראש פינה וכעבור שנה הצטרף למחתרת לח"י והיה לעמוד-התווך של מחלקת הפעולות בתנועתו, שכונה בה בשם "דוב". מכריו כינו אותו בשם "הבלונדיני הגבוה". היה בשליחות לח"י באיטליה, נאסר וחזר לארץ. אירגן פעולות רבות ופיקד עליהן, בין השאר למשל: ההתנקשות בנציב העליון הבריטי מק-מייקל, הפריצות למבני הבולשת הבריטית בירושלים וביפו ופשיטות על מחנות צבא ומחסני-נשק, על בנק ברקליס בתל-אביב ושדה התעופה בכפר סירקין ועוד פעולות נועזות ומסוכנות. פעמיים נפצע וניצל (בפעם השנייה הוציאוהו חבריו בכוח מבית-החולים "הדסה", שם הוחזק תחת משמר). במקצועו היה מסגר ועבד במקומות שונים, לפרקים גם לשם הסוואה, אבל עיקר עבודתו היתה במחתרת, שעסק בה תשע שנים רצופות, מגיל 16, עד נופלו חלל באחד מימי הקרבות האחרונים של מלחמת-העצמאות. עם התגייסותו לצבא ההגנה שירת בחטיבה 8 בגדוד-פשיטה כמפקד פלוגה בדרגת סרן והשתתף בכיבוש טירה, קולה, לוד ופריצת דרכי הנגב ופקד על פלוגת הפורצים בכיבוש משטרת עיראק-סואידן. כמו כן עבר קורס קציני חיל-רגלים וסיימו בהצטיינות. יעקב נפל בעוג'ה אל-חפיר בעת מבצע "חורב", ביום כ"ד בכסלו תש"ט (26.12.1948) ונקבר בחלוצה. הניח אישה, לאה. ביום כ"ג בתמוז תש"ט (20.7.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הוריו ואחותו הושמדו בידי הנאצים ורק אח אחד ניצל והגיע ארצה ב-1947.