גרניצר, מיכאל

מיכאל, בן חנה ואפרים, נולד ביום כ"ו בחשון תשי"א (6.11.1950) בבית יצחק שבעמק חפר. את לימודיו היסודיים סיים בבית הספר בבית יצחק ואחרי כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון החקלאי "עירון" בחדרה. מיקי, כפי שקראו לו בני משפחתו וחבריו, היה חבר בצופים ובגדנ"ע, ואהב את ספורט השחיה. הוא השתתף בצליחת הכנרת וגם השתלם בקורס למצילים. כבר בהיותו ילד התחבב מיקי על הכל, ונתגלתה בו תכונה יסודית – נכונותו לעזור לכל אדם בכל אשר יוכל. הוא היה פעיל בחיי החברה של בני גילו ואהב לרקוד ריקודים עממיים. מיקי, שגדל בטבע, אהב חיות ופרחים, והיה קרוב אל הטבע בכלל. הוא אהב מאוד את ביתו ואת כפרו, היה מושרש במקום והתכוון לבסס את חייו שם. החלטתו זו הייתה נחושה עוד לפני שיצא מהכפר ונתקל בדברים חדשים. הוא אהב את החיים בסביבה כפרית, את כפרו שלו ואת תושביו ולא רצה לבחור בכל דרך אחרת. מיכאל גויס לצה"ל בשלהי יולי 1969, במסגרת הנח"ל. הוא לא עבר מסלול נח"ל רגיל, אלא הצטרף לנח"ל המוצנח, ולאחר הטירונות השתלם בקורס לצניחה ואחרי כן בקורס למ"כים חי"ר. את מרבית תקופת שירותו עשה באזור גבול הצפון. לאחר שהשתלם בקורס למ"כים הועבר לשרת כמ"כ בנח"ל גולן ואחרי כן בנח"ל גשור. במסגרת שירותו הצבאי השתתף במרדפים ובפעולות בסוריה, בירדן, בלבנון ובאי שדואן. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל, ובמהלכן עבר קורס מש"קי מרגמות במסגרת חיל השריון. הוא המשיך לשרת במילואים כמש"ק מרגמות חרמ"ש. במשך כל תקופת שירותו בצבא, וכן בתקופות שירותו במילואים, דאג מיקי תמיד להתקשר עם הוריו המודאגים ולהרגיעם. הוא היה מודע לדאגותיהם, ועשה כל שיכול, כדי להקל עליהם. בתקופת שירותו בצבא פגש מיקי במרגלית, וכשלושה חדשים לאחר ששוחרר נשא אותה לאישה. מגי היתה בת כפר שכן, ומטרת הזוג הייתה להקים ולבסס משק בכפר, בבית יצחק. מיקי החל לעבוד במדגרה של בית יצחק, ועשה את עבודתו באחריות וביעילות. בד בבד החל לבנות הודיה, והספיק להקים את הסככה המיועדת לגידול הודים. מגי ומיקי היו זוג מאושר ואהוד על כולם, וביתם החם היה תמיד מלא אורחים. במלחמת יום הכיפורים השתתף מיקי בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), לחם מיקי כמפקד כיתת חרמ"ש בקרב על העיר סואץ, ובמהלך הקרב נפגע מאש האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית יצחק. השאיר אחריו אישה ובן – מיכאל לירן – שנולד בפברואר 1974, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "סמל מיכאל ז"ל שירת ביחידתנו כמפקד כיתת חרמ"ש, והוכיח עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור. הוא היה מקובל ואהוד על חיילי היחידה ובלט ברצונו לעזור לחבריו".